טריסטן כשעמדתי מול האיש המסתורי, ליבי החל לפעום במהירות וגלי דריכות שטפו את גופי. "הישאר מוכן," נהם דוהאן, הזאב שלי, במוחי. "אני לא סומך עליו." היה משהו חידתי ומסוכן בזר הזה, משהו שאמר לי לנקוט משנה זהירות. "כן, זה אני," עניתי בזהירות, כשידי קרובה לנשק שנשאתי. "ואתה...?" "תקרא לי קייל," הוא אמר, וחיוך קל נסוך על פניו, אך עיניו נותרו בלתי חדירות. "שמעתי עליך ועל הקבוצה שלך. הזרים שמחפשים את סיפורי