זהרה "אמא! אמא, תעזרי לנו." זה היה דמיאן שוב, מיילל בפינה חשוכה של מה שנראה כמו חדר מואר בעמימות. "אני מפחד, אמא." יבבותיו של דמיאן קטעו את מילותיו. האווירה הייתה מעיקה, עם קירות מלוכלכים ומתקלפים שסיפרו על הזנחה ונטישה. מקור האור היחיד היה נורה מהבהבת ועמומה התלויה מהתקרה, שהטילה צללים מטרידים בפינות. דמיאן התכרבל, אוחז בתליון הזאב כל כך חזק עד שאצבעותיו החווירו. זינקתי קדימה, מנסה להגיע אליו ולנ