איאן בדרכי אל ביתה של דורותי, לא יכולתי שלא להרגיש מתוח. ליבי דפק בחוזקה וחוסר המנוחה גבר, השקט במהלך הנסיעה היה כמעט מחריש אוזניים. הדאגה לאירועים שהתגלגלו במהירות החלה להשתלט על מחשבותיי. "הבת זוג שלנו בסכנה. הסתובב!" קאן נהם בראשי. "היא תהיה בסדר," עניתי, תוך שאני שומר על תשומת ליבי על הכביש. "העדיפות שלנו היא הגורים שלנו." "כמובן!" הוא רטן במצב רוח רע. "הצרכים של הבת זוג שלנו מעל הצרכים שלנו."