זהרה הבקתה של זיין הייתה בדיוק כפי שזכרתי אותה. ארון הספרים היה מסודר בקפידה בפינה אחת, השולחן שלו מבולגן ומלא במגילות, והאוויר היה נעים, קסום מעט. הסרתי את הברדס שלי, התיישבתי, ועד מהרה נכנסו איאן וטריסטן, ועמדו משני הצדדים, ושמרו על גבי. זיין חתם את הכניסה לבקתה, ממלמל לחש, והאוויר נעשה כבד כאילו כוח בלתי נראה לחץ על הסביבה. ואז הוא ניגש לאט, עיניו החודרות משקפות את רצינות המצב. "ידעתי שתחזרי בק