זָהָרָה.
החדר היה אפוף באווירה כבדה של עצב. דמעות שקטות זלגו על פני כשבהיתי אל הריק, אבודה בכאב היעלמותה של מאיה. הזאבה שלי, בת סודי, נעלמה בלי להשאיר עקבות.
היה ריק בלעדיה. שאלות רבות מילאו את מוחי. יום שלם חלף מאז, וטבעתי באוקיינוס של אי ודאויות.
אני יכולה רק להיזכר במלאכי וולדימיר. מבטיהם העזים והפראיים מילאו אותי בפחד עז. צמרמורת עברה בעמוד השדרה שלי עם הזיכרון הזה.
הדלת נפתחה בפתאומיות כשבכית
















