זַהֲרָה... הקול קרא לי מרחוק, "זַהֲרָה, תתעוררי..." הקול לחש שוב. זו הייתה הזאבה שלי, הטון שלה לא כל כך אנושי, שגרם לי להתעורר. עיני היו כבדות ותקועות באיזו ערפל סמיך. כנראה אחת ההשפעות של רעלן. לעזאזל. "אני לא יכולה, מאיה," עניתי לה. מאיה הייתה חסרת מנוחה בתודעה שלי, רצה הלוך ושוב וכמעט נוהמת, "את צריכה... אנחנו מתקרבות ומשהו לא בסדר!" היא קראה שוב, "נו, זַהֲרָה! תתעוררי!" "לא בסדר! לא בסדר! לא ב