זַהֲרָה לִבִּי דָפַק בְּטִרוּף, מְהַדְהֵד אֶת קֶצֶב הַצִּפִּיָּה הַמּוּאָץ כְּשֶׁעָקַבְתִּי אַחֲרֵי טְרִיסְטָן וְאִיאַן לְעֵבֶר הַחֶדֶר. כָּל צַעַד שֶׁעָשִׂינוּ הֶעֱצִים אֶת עֹצְמַת תְּשׁוּקָתִי, אַךְ גַּם הֵבִיא עִמּוֹ נְגִיעָה שֶׁל מְתִיחוּת, הַמִּתְעָרֶבֶת לְתוֹךְ תַּעֲרֹבֶת בִּלְתִּי נִתֶּנֶת לְתֵאוּר שֶׁל רְגָשׁוֹת. עָמוֹק בִּפְנִים, יָדַעְתִּי מַה יִּקְרֶה בְּאוֹתוֹ חֶדֶר, אֲבָל אִי הַוַּדָּ