זַהָרָה הַשִּׂמְלָה הַלְּבָנָה הָעֲדִינָה חִבְּקָה אֶת קִמְטֵי מָתְנַי, הִצִּיגָה אֶת רַכּוּת הַבַּד כְּשֶׁהַחֲצָאִית הַמִּתְרַחֶבֶת זָרְמָה בְּחֵן עַד הָרִצְפָּה. חָרִיץ נוֹעָז קִשֵּׁט מֶחֱצָה מֵהַיָּרֵךְ שֶׁלִּי בִּשְׁתֵּי הָרַגְלַיִם, וְאִפְשֵׁר לִי לָרוּץ בְּקַלּוּת בְּמַהֲלַךְ הַשָּׁלָב הַשֵּׁנִי שֶׁל טֶקֶס הַקִּשּׁוּר. "הַאִם אֲנִי בֶּאֱמֶת צְרִיכָה לִלְבֹּשׁ אֶת זֶה, נָנָה?" שָׁאַלְתִּי, הֶ