יאן ברגע שסיימתי לדבר, יכולתי לשמוע את קצב הלב של זהרה מואץ, מהדהד בסביבה. היא הייתה חרדה באופן ניכר, במהירות בועטת את נעליה ונחושה לצלול לתוך היער. טריסטן, עם חיוך מרוצה, החל לפסוע הלוך ושוב, מפגין את ביטחונו. "אני אתן לה בדיוק חמש דקות," הוא הצהיר, מצלב את זרועותיו מאחורי גבו. הנהנתי, מסכים עם הצעתו. "זה הוגן," השבתי, מהנהן בהסכמה. "את מי מאיתנו אתה חושב שהיא תסמן קודם?" שאלתי, מצלב את זרועותיי