זהרה "הייתי איתו כשזה קרה," ולדימיר אמר, ונשען לאחור בכיסאו. "לפני שנים רבות, שירתתי את הלהקה של אביך, זהרה יקרה." המילים של ולדימיר נתלו באוויר, ותערובת של בלבול עטפה אותי. אם מה שהוא אמר היה נכון, זה אומר שהתפיסה שלי את המציאות התנפצה. קיומו של אבי, שחשבתי שמת, צץ לפתע מחדש, והטיל אור חדש על עברי ועל הזהות שלי. "למה אבא שלי לא גילה את עצמו בפניי כל השנים האלה?" שאלתי, קולי רועד בתערובת של תקווה