לא ציפיתי לה, אז אני מניח שבגלל זה היא הפתיעה אותי. זה היה לגמרי לא צפוי ובזמן שבו כמעט וזרקתי את הכובע שלי ואמרתי זין לזה. שיחקתי במגרש כבר זמן מה, והייתי עייף מזה. חיפשתי משהו נוסף; משהו היה חסר. כמעט והתקרבתי פעם אחת, אבל תודה לאל שברחתי מהסיוט הזה. מסתבר שהיא התעניינה יותר בסטטוס, וכל שאר השטויות השטחיות האלה. אז לקחתי צעד אחורה, והוצאתי את עצמי מהמשחק. פשוט לא היה אף אחד במעגל שלי שהתקרב למה שחיפשתי, אז החלטתי באופן לא רשמי לתלות את זה. הייתי בן שלושים ושתיים, ואני מניח שהשעון הביולוגי שלי תקתק, אם דבר כזה בכלל קיים לגבר. ואז היא נכנסה לחיי בלי התזה גדולה ובלי תרועה. זה לא היה הסגנון שלה, ואולי ככה היא עשתה את זה. אולי ככה היא עטפה את עצמה סביב הלב שלי כל כך בקלות. היא הייתה חידה מוחלטת, והיא הייתה הפוכה לגמרי מכל אישה, או ילדה, שהייתי איתה אי פעם לפני. ביישנית, שקטה ומתוקה רצח. *** החבר שלי ג'ארד דיבר במשך שבועות על חברת הילדות שלו. איזו בחורה בשם קאט שעוברת לכאן מאריזונה. למה לעזאזל מישהו ירצה לעבור לכאן זה מעבר לי, אבל אבא שלה היה כאן, כביכול, והיא באה לגור איתו. האופן שבו ג'ארד דיבר דמיינתי איזו יצור קטן וביישן שמפחד מהצל של עצמו. האופן שבו הוא גרם לזה להיראות כאילו הוא בילה את הקיץ שלהם יחד בהגנה עליה מפני הכל. לא ממש היה לי זמן לסוג הזה; הם בדרך כלל רק עלו לי על העצבים המזוינים עם התחת המתחנף שלהם. תמיד פחדו לנסות דברים חדשים! ג'ארד מת להביא אותה לפגוש את הצוות כשהיא נחתה, ולא הייתי ממש מתלהב מזה, אבל זה היה העניין שלו, אז לא משנה. "אז, קולט חשבתי." "מה חשבת, ג'ארד?" הידקתי את הגלגל הקדמי של היופי שעליו עבדתי. מסוק לאיזה כוכב הוליוודי שבטח יהרוס את החרא תוך פחות משבוע. חרא, זה שבעים וחמישה אלף שלו הולכים לפח. למה שאכפת לי? הסתכלתי חזרה על ג'ארד כשהוא לא ענה מיד. יש לי מערכת יחסים מגניבה עם החבר'ה שלי. לא רק שהם היו חלק מצוות הרכיבה שלי, אלא שרובם עבדו בשבילי בבניית אופנועים מהשורה הראשונה. ידעתי מספיק כדי להפריד בין אחד לשני, ולקחתי הרבה גאווה במוצר שיצא מאולם התצוגה שלי. אם מישהו לא סוחב את המשקל שלו, הוא הולך. למרבה המזל זה לא קורה לעתים קרובות, אבל זה קרה. "למה שלא תיתן לקאט את התפקיד של פקידת קבלה. לא מצאת אף אחד שימלא את התפקיד עד עכשיו, ואני חושב שהיא תהיה מושלמת." "אני לא יודע אחי, לפי איך שאתה מדבר, אני לא בטוח שהיא תתאים לכאן." "אתה לא תדע עד שתנסה, יאללה, מה זה יזיק?" "תן לי לחשוב על זה, בסדר? אני לא מבטיח כלום." ניגבתי את השמן מהידיים שלי כשסקרתי את עבודת היד שלי. "מספיק טוב. תודה אחי, פשוט ידעתי שהיא תהיה מושלמת." "נדלקת על הבחורה הזאת?" "מי, קאט? לא, היא כמו אחותי אחי. אני פשוט מרגיש שאני צריך לשמור עליה, אתה יודע?" "בסדר, אני שומע אותך, מתי היא מגיעה שוב?" "היא תהיה כאן בעוד כמה ימים; אני אביא אותה בכל מקרה כדי שתפגשו אותה." "בטח, ג'ארד, אני אחזור אליך לפני כן. אם כבר, אני תמיד יכול לתת לה תקופת ניסיון." הוא צעד משם עם חיוך, אז אני די בטוח שהוא חשב שזה גמור, אבל נראה. כמו שאמרתי, אין לי זמן לילדות קטנות וביישניות. הצוות שלי הוא חבורה גסה ורועשת, ואני המניאק המעודן היחיד בחבורה, אבל אני לא נסיך. המניאק הזה רכב לי על התחת במשך יום וחצי הבאים, עד שרציתי לתת לו סטירה כדי לקבל קצת שקט ושלווה. כן, היינו צריכים פקידת קבלה. האחרונה ניסתה חזק מדי להזדיין, ואני אף פעם לא עושה חרא איפה שאני אוכל, אז הכלבה הייתה צריכה ללכת. אם הייתי מתעניין מרחוק בלהכות בעורות, אז אולי הייתי שובר לה חתיכה לפני ששלחתי אותה לדרכה, אבל לא. לא הייתי יותר מדי בקטע של הסוג הרכוב קשה ומעלה אדים, אלא אם כן אני זה שעושה את הרכיבה. אני לא דפוק כמו שאני נשמע, לפחות, אני אומר לעצמי שאני לא. אני בא ממשפחה מעודנת שיש לה כסף, יוקרה, ואת כל תשעת המטרים, אבל משום מה בערך בגיל שש עשרה, החלטתי לפרוץ החוצה. אמרתי זין לבתי הספר היוקרתיים, ולרפואת הרווארד שבהו בי בפנים, והחלטתי לרדוף אחרי השמחה שלי. למזלי יש לי אבא שתומך בילדים שלו מעל הכל, או שאמא שלי הייתה גורמת לי לעשות איזה חרא שהיה עושה אותי אומלל לשארית ימיי. זה לא עזר ששנתיים לאחר מכן אחותי הגדולה סטייסי החליטה להשתמש בהשכלת האמנות שלה כדי להפוך לאמנית קעקועים, ואני נשבע עד היום שאמא שלי עדיין מאשימה אותי. סטייסי אחראית על הקעקועים שלי, והיא ובעלה אֶמוֹרי פתחו את הסלון שלהם שם הם עשו קעקועים ופירסינג ללקוחות יוקרתיים, אז די תפסנו את קריטריוני הבאדאס. אני הבעלים של חנות האופנועים שלי, ואני מנהל צוות אופנועים של מעלי גרה, בעוד שסטייסי ואֶם מציירים ומנקבים את הכנופיה. אנחנו לא כנופיה אמיתית, ואנחנו לא מסתובבים ומתחילים קטטות ושטויות טיפשיות. אני לא בדיוק ברברי, אנחנו יותר בקטע של גיוס כסף למטרה טובה כמו עזרה לסבתות זקנות לתקן את הגגות הדולפים שלהן בסוף השבוע, וחרא כזה, אבל המציאות היא שחרא כן קורה, ולפעמים החרא הזה יכול להסתיים עם מישהו בבית החולים. יש לנו יריבים שלא אוהבים את הדרך שבה אנחנו מתנדנדים, ואנחנו לא יכולים לתת זין. אנחנו יותר מלאך שומר מאשר מלאכי הגיהנום, והקהילה אוהבת ומכבדת אותנו. זה לא אומר שלא היינו מזיינים איזה מניאק, או שלא עשינו את זה, זה רק אומר שזה לא מה שאנחנו עוסקים בו. אנחנו לא מחפשי תהילה, ואנחנו פשוט אוהבים לרכב. *** עכשיו זה יום שני, וג'ארד אמור להביא את הבחורה הזאת בכל רגע לפגישה. עדיין לא הייתי בטוח לגבי זה, אבל ג'ארד הוא חבר, אז מה אפשר לעשות? שמעתי את החזיר שלו עוצר בחוץ וקמתי כדי ללכת לשם, כי אף אחד לא נכנס למעוז הפנימי אלא אם כן הם חלק מהצוות. ג'ארד הלך לפני...משהו. הפנים שלו פרצו בחיוך מטופש כשראה אותי. "קולטון, זאת קטרינה." צפיתי בה בחוסר עניין כשהוא עשה את ההיכרות, ולפני שהושטתי את ידי ללחיצה. היד שלה הייתה רכה וקטנה בידי עם רעד קל, ותהיתי מה קרה כדי לגרום לברבור הקטן להיות כל כך עצבני כבר. אמנם המראה שלי הטיל פחד על גברים מבוגרים, אבל היא הייתה כאן עם אחד מהאנשים שלי, אז היא לא צריכה לפחד. לא משנה, לא היה לי זמן לפייס איזו בתולה קטנה ומפוחדת שמפחדת מהצל של עצמה. "קטרינה." "נעים להכיר אותך, אדון ליון." הסתכלתי על ג'ארד עם גבה מורמת. אני מקווה שהוא ידע מה הוא עושה כשהוא מביא את הטלה הזאת למאורת האריות. לא הצלחתי להבחין בהרבה מהגוף שלה כי המסגרת הזעירה שלה הייתה עטופה בסווטשירט שנראה גדול פי שלושה, והרגליים שלה היו סגורות במה שאני מניח...ג'ינס סקיני, והרגליים שלה תחובות במה שחייב להיות זוג הצ'אקים הכי ישן שראיתי אי פעם. "נעים להכיר אותך, קטרינה, איך את נהנית מהמעבר שלך עד כה?" היא הסמיקה, מה לעזאזל, הבחורה הזאת הייתה ביישנית מדי. אני מקווה שהיא לא אחת מהסוגים הפורשים שבוכים בכל רגע או בהרמת קולות וחרא כי החבר'ה שלי יאכלו אותה חיה, לעזאזל, מה לעזאזל סטורם חשב? "אז ג'ארד מספר לי שאת מעוניינת בעבודה." "כן אדוני." "אני כאן למעלה, קטרינה, תקשיבי, אם את רוצה לעבוד בסביבה הזאת את תצטרכי לעשות יותר טוב מזה. החבר'ה האלה הם לקוחות קשים, וחלק מהאנשים שאנחנו בונים עבורם גרועים עוד יותר. שלא לדבר על האנשים שאת צריכה להתמודד איתם בטלפון, אז את תצטרכי לשפר את המשחק שלך." ראיתי את ג'ארד נותן לה דחיפה לפני שהיא הרימה את הראש והסתכלה עלי. "את יכולה להתמודד עם זה?" "כן...אה, אהמ, כן אדוני, כן, אני חושבת שאני יכולה." היא זרקה את הכתפיים שלה לאחור והרימה את הראש, ומאחורי העיניים שלה הייתה איזו מלחמה. אני מניח שביקשתי ממנה ללכת נגד הטבע שלה. בסדר, ג'ארד היה הבחור שלי, והיא הייתה החברה שלו, אז בשבילו אני אתן לה שבוע אחד, או שניים לכל היותר כדי להתמצא. אם אשים לב שהיא לא מצליחה, אז אני אתן לה ללכת, חבר או לא חבר. "את יכולה להתחיל מחר. תגיעי בסביבות שמונה, כדי שאוכל להראות לך את העניינים. זה לא אמור להיות קשה מדי. יש לנו גיליון אלקטרוני שהוגדר במערכת כבר, ומערכת ההזמנות שלנו מאורגנת, אז כל מה שאת צריכה לעשות זה לעקוב אחרי מה שיוצא, וכמה אנחנו צריכים להחליף כל שבוע. כל ההזמנות המיוחדות עוברות דרכי, ללא יוצא מן הכלל. אם יש לך שאלות לגבי משהו תבואי אלי, וכל מי שמטריד אותך, אותו דבר. אנחנו ברורים?" "כן אדוני." "ותפסיקי עם החרא הזה של אדוני, אני אוהב רק שנשים שאני לוקח למיטה שלי קוראות לי ככה." הפנים שלה כמעט התפוצצו מהסומק שלה. הו שמחה, אני מנהל צוות הארדקור של גברים באדאס, ואני נתקע עם פולי פאקינג אנה כעוזרת אישית. מה לעזאזל! ג'ארד חייך כמו חמור כשהוא הוביל אותה החוצה מהמשרד כדי להראות לה את הסביבה. שמעתי את רחש קולות החבר'ה כשהם קיבלו את פניה, אז אני מניח שג'ארד הזהיר אותם מפני הגישה הצנועה שלה כי לא שמעתי הערות מגונות חוזרות לאוזני. היא אולי ביישנית רצח, אבל העיניים האלה,...כן, העיניים האלה, לעזאזל אם לא היו לה העיניים הכי מדהימות. *** קאט *** לא הייתי בטוחה מה לחשוב על הבוס של ג'ארד. הוא... אני לא יודעת... מאוד מאיים, עם המסגרת שלו בגובה מטר תשעים, שרירי יד גדולים מכוסים בקעקועים, והחזה שלו מוגדר היטב בחולצת הטי השחורה הצמודה שלו. הוא השאיר אותי מבולבלת, ואני מניחה... חמה? מעולם לא הרגשתי את הדברים האלה כלפי אף אחד, לא אדם אמיתי בכל מקרה. הסמקתי רק כשחשבתי על התענוג האשם שלי, הסוד האפל שלי, הדבר שגרם לי לבעור. החלק שבי שצריך להישאר מוסתר שמא אנשים יחשבו עלי כפריקית, או יותר מזה בכל מקרה. ג'ארד היה נרגש לגמרי מכך שאני עובדת כאן, אבל אני לא יודעת, אני לא בטוחה מה העבודה עם קולטון ליון יום אחרי יום תעשה לשיווי המשקל שלי. *** קולט *** ג'ארד הראה לה את הסביבה והכיר לה את הבחורים שנראו במיטבם לשינוי. אני מקווה שהוא ידע מה לעזאזל הוא עושה באמת. הוא דחף כל כך חזק שאני אתן לה הזדמנות, אבל היא נראית... לא אחת להשתלב כאן. שמעתי המולה מחוץ למשרד שלי, ושמעתי כמה הערות די צבעוניות מהחבר'ה, מוגנות כהומור כמובן, אבל ידעתי מי הופיע זה עתה עוד לפני שהדלת שלי נפתחה. "מי זאת?" "מה לעזאזל את רוצה, ג'ניפר, אמרתי לך להפסיק לבוא לכאן ככה, בלי הודעה מוקדמת." "נו באמת, קולטון, אנחנו חברים ותיקים, אז למה אני לא יכולה סתם לקפוץ?" "כי אני לא רוצה אותך כאן. הספינה הזאת עברה, אז בבקשה תמשיכי הלאה." "אתה יודע, אתה באמת צריך להיות הרבה יותר נחמד אלי. אולי יש לי כמה לקוחות חדשים בתור בשבילך." היא ניסתה להעלות את המעשה החושני שלה, כן בסדר, החרא הזה פשוט השאיר טעם רע בפה שלי. "לא מעוניין." זה משך את תשומת ליבה מכיוון שהיא הייתה זונה שכירה קטנה חמדנית כסף, והיה לה קשה להאמין שלא כולם נשלטו על ידי תאווה או כסף, כפי שהיא הייתה. "מה...מה זאת אומרת. אפילו לא שמעת אותי..." "אם האנשים האלה הם חברים שלך אז אני לא מעוניין בהם, או בעסקים שלהם, עכשיו צאי החוצה יש לי עבודה לעשות." חזרתי למסמכים על השולחן שלי כשהיא יצאה מהמשרד בזעם רב. מחוץ לדלת שמעתי אותה חוזרת על שאלתה, מי זאת קטרינה. כלבה פסיכוטית מטורפת תקנא בכל דבר נקבי, אפילו נערה מתבגרת שמסתירה את גופה בבגדי גברים. "תפסיקי, רוזטי." זה היה ג'ארד במצב מגונן, ועדיף שהוא יהיה, כי ג'ניפר תאכל את הארנבת הקטנה שלו לארוחת בוקר. עמדתי לקום וללכת להתערב, אבל שיניתי את דעתי. אם היא הולכת להשתלב כאן, אז היא תצטרך ללמוד איך להגן על עצמה.