הייתי בחוץ כשעה לפני שהרגשתי שזה בטוח לחזור. חשבתי קצת בזמן שהייתי בחוץ, והבנתי שחלק מהבעיה שלי היא הנבואה המטופשת של צ'אר, שאין לה שום היגיון כי אני לא מאמין בחרא הזה בכל מקרה. אז באמת שאין שום דבר כמו משיכה פורחת, או משהו שקורה, רק כוח ההצעה אני מניח. פניתי לפינה וכמעט קיבלתי התקף לב. היא עמדה על המושב של אופנוע כוח ואחזה בכידון בזמן שהצוות שלי עמד מסביב וצפה בה. לא רצתי, או צעקתי, או עשיתי תנועות מהירות. לא רציתי להפחיד אותה, ולגרום לה ליפול. היא הפכה את עצמה מעל הכידון ובחזרה למושב בתנוחת ישיבה. זה היה הרגע שבו התקדמתי, טוב, כשהרגליים שלי סוף סוף עבדו בכל מקרה. הצוות שרק וניגן כפיים בזמן שהיא חייכה את החיוך הכי גדול שראיתי אי פעם על הפנים שלה מאחורי הקסדה. כולם השתתקו כשראו אותי מגיע, וחלק מהגברים התחילו להתפזר. "לרדת." היא ירדה מהאופנוע, הסירה את הקסדה שלה, והניחה אותה מתחת לזרועה. הראש שלה היה מוטה מטה, נושכת את השפה שלה בלי ספק. אני בטוח שהיא ציפתה שאני אתנפל עליה, ולמרות שזאת הייתה הנטייה הראשונה שלי, לא אקח לה את השמחה הזאת, וגם לא אמביך אותה מול הגברים. "עבודה טובה." לעזאזל, החיוך על הפנים שלה כשהרימה את הראש התחרה בשמש בבהירותה. "אין לכם ליצנים דברים טובים יותר לעשות?" פניתי לגברים שהיו אמיצים מספיק כדי להישאר בסביבה. "כן, בוס." הם חייכו כשהתרחקו, נותנים לקאט עוד שבחים כשהם עזבו. "בואי איתי." פניתי והלכתי למשרד, קאט מאחוריי מפטפטת כמו עורבת. שמרתי על החרא שלי ביחד עד שהגענו למשרד. פתחתי את הדלת, וחיכיתי שהיא תקדים אותי, ואז סגרתי אותה והצמדתי אותה לגב שלה. "אם את אי פעם עושה פעלול כזה שוב, אני אחבוט לך על התחת הקטן שלך, שמעת אותי?" "מה...אני...אתה, אבל אמרת." "אני יודע מה אמרתי, זה היה פעלול נחמד, אבל לא בשבילך." "אבל למה? אתה לא אומר כלום כשהחבר'ה עושים את זה." איך יכולתי להסביר לה את זה, כשלא יכולתי להסביר את זה לעצמי? כל מה שאני יודע זה שהמחשבה שהיא תיפגע גרמה לדם שלי לקפוא. "אני ממש זהירה, קולטון, מבטיחה, אתה לא צריך לדאוג, ואני לובשת את כל ציוד המגן שלי, תראה." היא הראתה לי את מגני הידיים והברכיים שהיא לבשה מעל עוד חליפה מכוערת. היא נראתה כל כך שמחה, בניגוד לעצמה המופנמת הרגילה. איך יכולתי לקחת לה את זה? "אין משהו אחר שאת אוהבת באותה מידה, משהו בטוח יותר?" התחלתי להישבר, אבל איך יכולתי לכבות את האור הזה בעיניים שלה? "לא, לא ממש." הנה היא שוב עם הקול הרך הזה של ילדה קטנה. בחנתי אותה לרגע. נראה שלילדה יש מעט מאוד דברים שמשמחים אותה, אז זה לא יהיה נכון לקחת גם את זה ממנה, אבל לעזאזל, היא לא יכלה למצוא תחביב בטוח יותר? ולמה אכפת לך, ליון? חשבת שאתה לא מעוניין! התעלמתי מהקול המעצבן בראש שלי כשמבטי היה נתון בה. "בסדר, אני אציע לך עסקה. אם את רוצה לעשות את הפעלולים האלה, אז תצטרכי לחכות עד שאני אהיה שם כדי לוודא שאת בטוחה, בסדר?" "אני לא רוצה לקחת אותך מדברים, אני אהיה זהירה אני מבטיחה." היא לא הסתכלה לי בעיניים בזמן שהיא הסמיקה. לעזאזל, הבחורה הזאת הייתה ביישנית בצורה כלשהי. "קחי את זה או תעזבי את זה, קטרינה, או שאני שם או שאת לא עושה אותם." "בסדר, אני אעשה אותם רק כשאתה כאן." היא ממש התעצבנה, וזה היה חמוד לעזאזל. אני מניח שהנסיעה הזאת הייתה בזבוז זמן כי היא שוב שתולה בחוזקה בחזית של המחשבות שלי. *** קולט *** שאר אחר הצהריים עברו בלי שהנועזת הקטנה שלי תעשה עוד פעלולים, ונשארתי מחוץ לדרכה ככל האפשר כי היא פשוט בלבללה אותי לעזאזל. רציתי להטיח את הראשים של כמה מהחבר'ה ביחד על כך שהם נתנו לה לעשות את החרא הזה, אבל זה רק יעלה הרבה שאלות. ומכיוון שאין בוס אמיתי, או חלוקת נחותים, המזדיינים הסקרנים האלה לא יהססו לתקוע את האף שלהם בעסק המזוין שלי. אל תתנו לאף אחד להטעות אתכם שנשים הן היחידות שעושות את החרא הזה, גברים הם ראשים חרא של רכילות. כל מה שהייתי צריך זה שהם יריחו אותי מסתובב סביב הנזירה המעופפת, והחיים שלי יהיו גיהנום. עדיין לא תפסתי את ג'ארד כדי לתת לו חתיכת מחשבה שלי, אבל אני אגיע לזה בקרוב מספיק. בשעת סיום העבודה גרמתי לעצמי להיות נדיר. בהחלט לא הייתי צריך עוד שידור חוזר של ההפסקה הקטנה של אתמול בין השניים האלה, אחות קטנה התחת שלי. הימים הבאים היו חסרי אירועים תודה לאל. נשארתי רחוק מהמשרד ככל האפשר, ואף אחד לא היה חכם יותר כי היינו עמוק עד הברכיים באופנועים. גרימלדי, ברגע שהוא החליט, היה בחור בלי שטויות. הוא כבר הזמין עשרה אופנועים, וזה היה רק טיפה בים, אז אף אחד לא תהה למה אני מבלה יותר זמן בחנות ופחות במשרד. כאילו זה לא מספיק שהיא מטרידה לי את התחת כל הזמן, אמא שלי זוממת משהו, ולא הצלחתי להבין מה זה יכול להיות. לא משנה, זה לא יהיה הפעם הראשונה שהיא מתגנבת לגבי איזה חרא, אבל בדרך כלל היה לי רמז כי היא לא יכולה לשמור סוד כדי להציל את חייה. הפעם, כלום, אבל היא הייתה כל כך מתוקה וסוכרתית וחייכה כל הזמן, והחרא הזה מפחיד אותי. התשובה של אבא הייתה שהיא וחבורת התרנגולות שלה בטח מתכננות למישהו את החיים. זה מה שהוא חושב שהיא וחבורת התרנגולות הטרדניות שלה, כפי שהוא מכנה אותן, עושות. מוטב שהוא לא ייתן לה לשמוע אותו, או שזה יהיה התחת שלו. אמא לוקחת את מועדוני הספרים שלה/פגישות הטרדה ברצינות. תפסתי הצצות של סלואן פה ושם בעוד אחד מהתלבושות הנוראיות שלה. ברצינות, כל אחת הייתה גרועה מהאחרונה אם זה אפשרי. של יום שישי הייתה ירוק קיא, אני לא צוחק. ורציתי להגיד משהו אבל נמנעתי. החבר'ה, מסיבה מוזרה כלשהי, הקלו עליה עם הבדיחות. בדרך כלל הבחורים שלי היו מנקים לה את הפגר כמו נשר על נבלה אבל, כלום. אני מניח בגלל סטורם. הגעתי לסוף השבוע עם השפיות שלי בשלמותה, אבל לא לראות אותה בשבת וראשון היה כאב בתחת. התגעגעתי לעזאזל לקטטות הקטנות שלנו, וזה הרגיז אותי. הכרתי אותה רק שבוע, אז למה היא צריכה לתפוס כל כך הרבה מקום בראש שלי? מלבד לתהות איזה תוכנית שערורייתית היא זוממת שתשבור לה את הצוואר הטיפש. *** זה יום ברביקיו. כמובן שאמא גורמת לאבא ולי לרוץ את התחת שלנו להביא לה את החרא של הרגע האחרון. אני חושב שבטח קנינו כל שקית קרח זמינה בגרינוויל. "קולטון, אתה לא הולך להתכונן לברביקיו?" "אמא, ברצינות? בדיוק סיימתי לרוץ כמו חמישים שליחויות של הרגע האחרון, אז אפשר בבקשה רק לקחת את נשמתי לפני שאני צריך לחזור לשם בחום הזה?" "מצטערת על הסבל שלך בן, אבל אין לנו זמן לדרמה הקטנה שלך היום, צ'ופ-צ'ופ. כולם יגיעו בקרוב. אתה לא רוצה להיות מיוזע ועצבני כשהחברים שלך יגיעו, נכון?" "ג'יז, אמא, הם לא בני שתים עשרה." "אל תתווכח עם אמא שלך, ולך תתלבש. תרגיש יותר טוב אחרי שתעשה את זה." מה הטעם להתווכח? הסתובבתי והלכתי לדלת. בדרך חזרה למקום שלי הבנתי שלא חשבתי על קאט כבר כמה שעות. אולי בגלל שהרגשתי אשם שלא הזמנתי אותה. אחרי הכל, כולם מהחנות יהיו שם, אז לא הייתה סיבה לא להזמין אותה. תהיתי מה היא עושה היום, מכיוון שכל העיר תהיה בחצר האחורית של ההורים שלי, והאשמה התגברה. נו טוב, זה היה מאוחר מדי בכל מקרה. התקלחתי ולבשתי ג'ינס ואחת מהחולצות שלי, זרועות חשופות וקעקועים מוצגים היטב. החלקה אחת של היד שלי דרך השיער שלי הספיקה, מכיוון שהחרא אף פעם לא נשאר כמו שצחצחתי אותו בכל מקרה, נתתי לו לעשות את שלו. המסיבה לא הייתה בעיצומה כשחזרתי, אבל היא הייתה בדרכה לשם, והריח של בשר על האש חדר לאוויר כשקולות נשמעו בצחוק ושיחה. אהבתי את החרא הזה, החברים והמשפחה שלי ביחד נהנים. עכשיו כל מה שהייתי צריך זה בירה קרה ומקום קריר לשבת לפני שאמא התחילה להריץ לי את התחת שוב. מצאתי את ג'ארד וכמה מהחבר'ה בהתגודדות, מדברים על עבודה. "אתם לא יודעים איך להירגע ולהשתחרר? זאת מסיבה, תעזבו את העבודה." "אחי, העיצוב הזה שעשית לאופנוע המירוץ של גרימלדי הוא קטלני, החרא הזה הולך לפוצץ את כל השאר מהמים." "תשיג בחורה, אחי, חשבתי שהיה לך דייט לדבר הזה?" "הבנות גררו אותה לאנשהו, כמו, לפני עשר דקות." "בטח עושות את טקס החניכה ומלמדות אותה איך לטגן לג'ארד את התחת." "שתוק, פיט." ג'ארד דחף אותו במרפק, כשרוב הצוות מלבד ג'ארד התחיל להתפזר כדי לחפש את הנשים שלהם. קפצתי על אחד משולחנות הפיקניק שאמא הקימה והסתכלתי סביב על כל האנשים היפים. העיניים שלי תפסו משהו... חדש! "מי זה לעזאזל?" "מי?" ג'ארד הסתכל סביב כאילו הוא לא יכול לראות את האישה החמה לעזאזל ממולנו. הגב שלה היה מופנה, אבל אם החלק הקדמי שלה נראה כמו הגב שלה, אז לעזאזל. התחת שלה היה מעורר תיאבון, הדוק וגבוה ועגול ו...לעזאזל, היה לי זיקפה, ואל תתחיל אותי לגבי השיער, הוא היה פראי ועבה ומדהים לעזאזל נופל לחלק העליון של התחת שלה. "חרא, מי זאת?" עם המזל שלי היא תהיה כאן עם איזה חלאה לא ראויה. "מי, אחי?" "החברה של קרול." הצבעתי עם הבירה שלי לכיוון של אחותי מדברת עם המנה. ג'ארד הסתובב לכיוון של אחותי הקטנה. "מי, קאט?" היא הסתובבה באותו רגע, והעולם המזוין שלי השתנה. לעזאזל צ'אר ועלי התה המזוינים שלה.