איבדתי את דעתי לגמרי. אני יודע שזה קורה, אבל נראה שאני לא יכול לעשות שום דבר כדי לעצור את זה. "בואי." התחלתי להוביל אותה לחלק האחורי של הבית. החדר הישן שלי יהיה מושלם למה שיש לי בראש. הזין שלי עמד להישבר מרוב שהוא היה קשה. אם היא לא תיזהר, היא תמצא את עצמה כפופה איפשהו בין כאן לחדר שלי, נועלת את הנעליים ה"תזדייני איתי" האלה. שיט, אני הולך לבייש את עצמי. "חכה רגע." "אמא, שיט." את רצינית איתי עכשיו? אין מצב. "ומי הגברת הצעירה והחמודה הזאת שאתה מטפל בה בצורה גסה, בן?" כאילו היא לא ידעה. המוח שלי היה קצת איטי מאז שהאיי קיו שלי היה בערך עשר וחצי עכשיו. כן, הכל בזין, אבל אני מחבר את החרא הזה. החיוכים הסודיים של אמא, כן, התגנבות. קאט לא הגיעה לכאן עם ג'ארד, לג'ארד הייתה בחורה על האופנוע שלו. אז איך היא ידעה על הברביקיו? ברור, זאת הייתה אמא, והיה לה את העוזר שלה איתה. "שלום, שרה." התחלתי להגיד משהו, אבל המבט על הפנים שלה עצר אותי. היא הסתכלה על קאט במבט כל כך... של צער. הרגשתי את הבטן שלי מתכווצת כשמשכתי באופן לא מודע את קאט קרוב אליי. "מה?" הסתכלתי הלוך ושוב בין שתי הנשים. "אלנה, יש לנו עבודה לעשות, תסלחי לנו, קולטון." היא ניסתה לקחת את קאט ממני. "בשום פנים ואופן, מה ראית?" עכשיו קאט הייתה תחת הזרוע שלי, אז היא לא הייתה הולכת לשום מקום, והמבט על הפנים של שרה רק גרם לי להיות עצבני יותר. "אני לא בטוחה שהיא מוכנה לדבר איתך על זה." שרה שמרה על עיניה נעוצות בקאט. "בבקשה..." קאט לחשה והיא התחילה לרעוד כשהיא סוף סוף הבינה מה קורה. המבט בעיניים שלה, כל כך פחד וכאב, תזדיין, לא. ג'ארד אמר שזה היה רע. בבקשה אל תתני לזה להיות מה שאני חושב, בבקשה. לא יכולתי לשאת את החרא הזה, לא אותה. רציתי למשוך אותה לאנשהו ולהגיע לחקר העניין, ולגלות את מי אני הולך להצטרך להטיל בו מום עכשיו. אבל קודם כל הייתי צריך להרגיע אותה. "מלאכית, תירגעי, תנשמי." היא התחילה להיפר-ונטילציה, והפכתי אותה אליי כשהיא התמוטטה. אמא ושרה נראו אובדות עצות לגבי מה לעשות. אני בטוח שאמא תהתה מה קורה, והייתה לי תחושה קלה, רק בגלל הרמזים של ג'ארד, אבל גם אני הייתי אבוד. כל מה שאני יודע זה שהיא צריכה אותי עכשיו, אז כל השאר יצטרך לחכות. השפלתי את ראשי אל שלה כשהיא בכתה לתוך החזה שלי, ונענעתי בראשי לאמא ושרה כשהן זזו להתערב. הן נראו כאילו הן רוצות להתווכח, אז שמתי את הפנים שלי ל'תרדו ממני', ואמא הכירה את המבט הזה, אז היא גררה את החברה שלה משם. הרמתי את המשקל הקל שלה וסחבתי אותה במעלה המדרגות. אותו יעד, אבל מטרה אחרת. בחדר שלי עם כל הציוד של גיל ההתבגרות, גביעים של ספורט, תמונות של קעקועים, איזו בחורה חצי ערומה בביקיני, הנחתי אותה על המיטה שלי וצפיתי בה מתכרבלת בתנוחת עובר. ישבתי לידה ואמרתי ולא עשיתי כלום. שתעשה את הצעד הבא. כשהיא סוף סוף נרגעה שמעתי את הקול של ג'ארד מחוץ לדלת. הצצתי בה כדי לוודא שהוא לא הפריע לה, לפני שקמתי לענות. "אלנה אמרה שקאט נסערת, איפה היא?" הוא ניסה להסתכל מסביבי. "אני מטפל בזה." "אבל..." "ג'ארד, אני מטפל בזה." הוא הרים את מבטו אל הטון הקשה של הקול שלי וירד. "תגיד לי עכשיו, טיפלת במי שפגע בה?" "היא סיפרה לך..." "אני חבר שלך, אני שואל, טיפלת, בחרא?" "הם בכלא, טוב שלושה מהם בכל מקרה, אחד חופשי." "שלושה... תגיד לי מה קרה לה, ותגיד לי עכשיו, היא נאנסה?" הוא שאף נשימה עמוקה. "רק תגיד לי את זה." "לא היא לא נאנסה, היא הייתה חכמה, היא השתמשה בראש שלה, אבל זה עדיין היה רע." "לפני כמה זמן?" הסתכלתי לאחור מעבר לכתף שלי כדי לוודא שהיא עדיין בסדר. נכון לעכשיו היא פשוט שכבה שם ולא עשתה כלום, כאילו היא נעלמה בתוך הראש שלה. "שישה חודשים." פאק, זהו זה? לא פלא שהיא עדיין שבורה מהחרא הזה. "מה עם זה שברח, מי הוא?" "זה לא כל כך שהוא ברח, אלא שהוא בא ממשפחה עשירה, והם השתמשו בכסף שלהם כדי להוציא אותו. משהו על זה שהוא היה על תרופות שגרמו לו לעשות חרא." "אמרת שישה חודשים, אז זה אומר שלא היה משפט עדיין." הדברים האלה לא לקחו זמן? "כן, אבל כשזה הגיע בפני חבר המושבעים הם האשימו שלושה וקבעו שהוא לא כשיר לעמוד לדין." "אני הולך לראות אותה עכשיו, ואתה הולך להביא לי שמות של כל המעורבים. אתה לא צריך לספר לי שום דבר אחר, רק את השמות של המזדיינים המעורבים, ואני אטפל בזה משם." "אתה וקאט?" "זה לפעם אחרת." סגרתי את הדלת בפניו וחזרתי למיטה שבה היא עדיין שכבה. לא שאלתי שאלות, רק הבנתי איך לשחרר את הרגליים שלה מהנעליים שלה, משכתי את השמיכות מעליה, ושכבתי לידה. "אני רק הולך לחבק אותך, בסדר, שום דבר אחר, ואם זה גורם לך לאי נוחות תגידי לי." היא לא אמרה כלום, רק קברה את האף שלה בצוואר שלי כשחיבקתי אותה.