אחרי שג'ארד חזר מניהול הבית שלה, קראתי לו למשרד. היו לי כמה שאלות שהייתי צריך תשובות עליהן. הוא עדיין היה כולו חיוכים והתרגשות, מה שגרם לי להאמין שקורה איתם יותר ממה שהוא אמר. "מה קורה, קולט, רצית לראות אותי?" "כן, בוא ותשב." בחנתי אותו כשהוא ישב מולי, ואת התנוחה הנינוחה שלו כשהוא נשען בכיסא. "אתה בטוח שהיא יכולה להתמודד עם העבודה כאן, ג'ארד, המקום הזה הוא לא המשרד הרגיל שלך." "אל תדאג אחי, היא תהיה בסדר, פשוט תן לה להתמקם והיא תהיה נכס נהדר, אני מבטיח." "למה אתה כל כך מתעניין בבחורה הזאת? חשבתי שאתה לא כל כך מעוניין." "לא אחי, היא כמו אחותי הקטנה, זה פשוט, היה לה קשה לאחרונה, ואני רק רוצה לדאוג לה, אתה יודע. תמיד היינו קרובים. האבות שלנו הם כמו אחים אחי." "אוקיי, אם את אומרת. שמעתי אותך מתעסק עם ג'ניפר קודם, איך זה הלך?" "ברצינות, מה ראית בטרנטולה הזאת אחי, היא ממש רעילה." "אני לא יודע את זה. אתה חושב שאם הייתי יודע שהיא סכיזופרנית הייתי הולך לשם? אתה מכיר את הנשים האלה, הן מראות לך פרצוף אחד כשהן רוצות לתקוע בך את הקרסים שלהן, ואז כשאת הכי פחות מצפה לזה הן הופכות לעלוקות מוצצות דם." "היא הפחידה את החברה הקטנה שלך?" "לא, קאט לא כזו פחדנית כמו שאת חושבת, היא יכולה להחזיק מעמד..." "יכלה לרמות אותי..." "זה רק לעכשיו עד שהיא תמצא את דרכה, אבל תאמין לי, קאט בחורה בסדר, והיא מבינה באופניים." "מה זאת אומרת מבינה באופניים?" "היא עבדה איתי על הרכיבה הראשונה שלי בקיץ כשהיא באה לבקר. אפילו לימדתי אותה לרכוב כשהייתה בת ארבע עשרה בערך." "אז, מה המצב המשפחתי שלה, ולמה היא לא לומדת?" "היא סיימה תיכון, והיא לוקחת קצת חופש לפני הקולג'." היה שם משהו. הדרך שבה הוא הזיז את גופו כששאלתי אותה שינתה את כל הפרסונה שלו. מה לעזאזל יכולה להיות הבעיה עם הלימודים? "בסדר אחי, אם אתה בטוח, אז ננסה. איך היא מגיעה לכאן בבקרים?" "אני אביא אותה עד שהמשאית שלה תהיה מוכנה. האב שלה ושלי עדיין עובדים על זה, וזה אמור לקחת עוד שבוע לכל היותר." "כל עוד יש לה טרמפ." שחררתי אותו כי לא היה עוד על מה לדון, וחוץ מזה היו לי דברים לעשות. היו לי לקוחות שבאו מאוחר יותר לאסוף את הדברים שלהם, ושני אופניים חדשים להתחיל. הוצאתי אותה מהראש שלי למשך שארית היום בזמן שעבדתי על לוח הזמנים העמוס שלי. חנות אופניים הייתה מקום רועש עם גברים שעשו שישה דברים שונים בו זמנית תוך כדי שהם קוראים אחד לשני לחלקים וכלים שונים. שום דבר לא דומה לאולם התצוגה שבו הוצג המוצר המוגמר. ייתכן שלג'ניפר הייתה שורה של לקוחות עם כיסים עמוקים, אבל כמו שאמרתי לה, לא רציתי שום חלק מהם אם הם היו החברים שלה. המעגל שלה פשוט לא היה כוס התה שלי. בנות חברה מטפסות שלא היה להן שום דבר טוב יותר לעשות מלגרום לסכסוך ומהומה בכל פינה. הבנים של אמא עם תספורות של מאתיים דולר והתחת המבכיין שלהם, לא תודה. האופניים שלי היו לרכיבה, לא לתצוגות ראווה. בסוף היום הלכנו כל אחד לדרכו, מכיוון שזה היה יום שלישי, יום הרכיבה היה בדרך כלל בסופי שבוע אלא אם כן היה לנו משהו מיוחד בתור. לרוב החבר'ה שלי היו משפחות שהם היו צריכים לחזור אליהן הביתה. זו הייתה אחת התנאים היחידים שלי. שכל גבר עם משפחה היה צריך להשקיע את הזמן, כי אם אתה מזניח את המשפחה שלך אני לא יכול לצפות לשום דבר טוב מהתחת שלך, אז אתה צריך להראות לי שאתה מספיק גבר כדי להיות גבר. רוב הפעילויות שלנו היו משפחתיות, אלא אם כן רצינו לבעוט בתחת, ואז השארנו את הנשים בבית. ריב לא היה מקום לנשים, וזכויות נשים יכלו ללכת לזיין אם הן חשבו אחרת. היו לי בערך עשרה ילדי אלוהים כי אנחנו חבורה שבטית. הנשים היו קרובות, והן תמיד תכננו שטויות. הכל סובב סביב אוכל, אני מניחה שזה מה שקורה כשיש לך ילדים. שילמתי לחבר'ה שלי שכר יותר טוב מהוגן כי יכולתי להרשות לעצמי את החרא הזה וכי הם היו ראויים לו. כל אחת מהן ידעה שהיא יכולה לפנות אליי בכל רגע נתון לעזרה כי ככה אני מתנהגת. חלק מהנשים אפילו התקשרו אליי כשהגברים שלהן לא עשו את החרא שלהם. יש לי אמא ושתי אחיות, לעזאזל עם זה, אף אחת בצוות שלי לא עבדה על הזקנה שלו במשמרת שלי. אם בחור לא עמד בחלקו בעסקה, ולא היה אפשר לשכנע אותו לראות את הטעות בדרכו, אז הוא היה בחוץ. אם האישה נשארה איתו, אז זה היה עליה, ואם היא תחליט לחתוך את הזין, אז כולנו היינו מסתכלים החוצה עד שהיא תחזור לעמוד על הרגליים. תודה לאל שהיינו צריכים לעשות את זה רק פעמיים, אבל כמה עורכי דין בצוות היו טובים בלמצוא את מה שהנשים האלה היו צריכות עבורן ועבור ילדיהן מתוך החלאות, אז הכל היה בסדר. נשים לא סולקו רק בגלל שהגברים שלהן היו בחוץ. פעם חלק מהצוות של ליון היית משפחה, גבר, אישה וילד. הטלפון שלי צלצל בדיוק כשהייתי עומד לטפס על אופנוע הדודג' טומהוק V10 שלי. "מה קורה אמא?" "האם זו דרך לענות לטלפון בני?" "שלום אמא, מה שלומך היום?" "חכם, אתה בא לארוחת ערב או לא?" "היום יום שלישי, ולא הכנת את הצלי האהוב עליי ותפוחי האדמה?" "אתה יודע שכן, קולטון, עכשיו באיזו שעה אני אמור לצפות לך?" "איך נשמע שבע וחצי? זה ייתן לי מספיק זמן להתנקות." "נשמע מקסים יקירתי. את מביאה מישהו?" "כמו שאמרתי לך בכל פעם ששאלת את השאלה הזו מאז שהייתי בת עשרים ואחת, לא, עכשיו תפסיקי ללחוץ. כשאפגוש מישהו, את תהיי אחת הראשונות לדעת." "זה לא הגיוני. חברתי שרלוט, את זוכרת את צ'אר, את יודעת שהיא אוהבת לשחק עם הקלפים למרות שהיא לא צריכה, ובכן בכל מקרה, היא נשבעה לי שתפגוש את נערת חלומותיך היום." "מצטערת לאכזב אותך ואת מאדאם לאבו, אבל אין לי מזל כזה." "אני לא יודעת למה אני מקשיבה לצ'אר מלכתחילה, התחזיות שלה כמעט אף פעם לא מתגשמות, למרות שהיה את הזמן הזה..." "אמא, אם את רוצה שאני אהיה שם מתישהו במילניום הזה, אז את תצטרכי לשחרר אותי. את יכולה לשמח אותי בסיפורים על הכישוף של צ'אר בארוחת ערב, בסדר יפה?" "אה, בסדר, לא טימאת את גופך יותר מאז שראיתי אותך לאחרונה, נכון?" "אמא..." "אוקיי-אוקיי, אני פשוט מתייאש ממה שתעשה לעצמך אחר כך, ובבקשה למען שפיותי היזהר ממלכודת המוות הזו שאתה אוהב להסתובב בה. אני לא יודע מה לא בסדר עם הוולוו היפה הזאת שקיבלתי ליום הולדתך האחרון." "אני לא בתול בן שישים..." "קולטון אנתוני ליון, תיזהר מהפה שלך." יכולתי לשמוע את הצחוק בנזיפה שלה, אמא טובה, אתה חייב לאהוב אותה, היא אף פעם לא מוותרת. "נתראה בקרוב, יפהפייה." ניתקתי את השיחה וחזרתי הביתה. זה הבטיח להיות לילה ארוך בשולחן האוכל של משפחת ליון, אמא קיבלה את דבריה של חברתה, צ'אר, כבשורה, והיא תבטל אותי למוות על כל אישה שפגשתי היום. לו רק ידעה שהאישה היחידה שפגשתי היום היא יצור קטן וביישן שלא הייתי נוגע בו עם מוט בגובה שלושה מטרים. *** הייתי מוכן לקראתה למחרת בשבע וחצי. ביליתי יותר מדי זמן אתמול בלילה בהרהורים עליה, ועל איך היא תשתלב כאן, שלא לדבר על ניסיתי מאוד לא לדמיין את פניה בכל פעם שאמא הזכירה את התחזיות של צ'אר. הוצאתי את כל זה מהראש שלי בזמן שחיכיתי להגעתה. הייתי צריך שיבדקו את הראש שלי כדי שאפילו אעשה את זה. האדם הזה יעבוד איתי בצמוד מאוד, ואני אמן משימות קשה. אני אוהב שדברים נעשים בצורה מסוימת, ואם הם לא היו עושים זאת, לא תמיד הייתי נחמד מדי בהצגת חוסר שביעות רצוני, אם אתם מבינים למה אני מתכוון. אני יכול להיות בן זונה בכל הנוגע לעסקים שלי, ואם הבחורה הזאת תתגלה כבחורה רזה שבוכה ומתרגשת ברגע, אז היא הייתה דפוקה.