בטח הייתי מפוטרת בכל מקרה, אז מה אכפת לי. "העובדה היא, שהיית גס רוח בצורה מעוררת חלחלה, מר חמוץ. אם אתה רוצה כבוד, אז אתה צריך לתת אותו קודם." "סליחה גברת צעירה, יש לך מושג מי אני?" "מרקוס." שוב קולטון ניסה להתערב, אבל הקדמתי אותו, די זה די. במשך שלושת החודשים האחרונים בערך שיחקתי אותה פחדנית. רק בגלל שהחיים זרקו לי כדור עקום, זה לא אומר שהייתי צריכה להתהפך ולשחק אותה מתה, ואני אהיה מקוללת אם אני אשחק אותה פחדנית כאן כמו שעשיתי באריזונה. "תקשיב, דרקון לב, לא ממש אכפת לי מי אתה. לפי המראה שלך, יש לך כסף, ואולי בגלל זה אתה חושב שאתה יכול להתייחס לאנשים איך שבא לך, אבל הכסף שלך לא שווה לי כלום, אז למה שלא תיקח את הכסף ואת הגישה הפומפוזית שלך ולך תזדיי…" "קאט…" "סלואן…" ג'ארד וקולטון קטעו את נאום ההתפטרות שלי לפני שהספקתי להגיע לחלק הטוב. לפתע פרץ צחוק פרוע כשמר חמוץ התכופף מצחוק. "יש לך את החוזה, ליון." הוא הושיט את ידו לקולטון כשכמעט נחנק מצחוק. קולטון הביט ממנו אליי ובחזרה לפני שהניע את ראשו ולחץ את ידו. אין לי מושג מה לעזאזל קרה כאן. "חזרה לעבודה, ההצגה נגמרה, וזה אומר גם את, סלואן." פניתי וברחתי חזרה למשרד. *** קולטון *** חיכיתי עד שנשארנו רק ג'ארד ואני במסדרון, ומרקוס הלך לאולם התצוגה עם הבחורים. "היא לא מה שהיא נראית בכלל, נכון?" "לא!" "מה לעזאזל קורה כאן, ג'ארד?" "תצטרך לחכות כדי לגלות." שיט, היא בדיוק השיגה לי את מה שיכול להיות העסקה הכי רווחית שלי. חוזה שרדפתי אחריו במשך שנה עכשיו, ועסקה שתגרום לאופנועים שלי להיות בכל העולם. "תגיד לי משהו, ג'ארד, היא הולכת להפוך לי את המקום?" "לא... טוב, לא במובן רע בכל מקרה." הסתכלתי עליו ישירות עם המבט של אל תתעסק איתי. "למה אני נכנס?" "כל מה שאני אגיד זה שטוב לראות קצת מהקאט הישנה שוב, אחרי מה שהמניאקים האלה עשו לה…" הוא עצר בפתאומיות וקטע את עצמו. הרגשתי צריבה בבטן כשידי נקפצו לאגרופים. "אילו מניאקים, על מה אתה מדבר?" "פאק, זה לא הסיפור שלי לספר…" "בולשיט, מישהו פגע בה?" למה לעזאזל הייתי כל כך כועס רק על המחשבה? הסתכלתי לעבר הדלת שהיא בדיוק עברה דרכה. מה לעזאזל קורה כאן? "אני לא יכול לספר לך, גבר. זה תלוי בה למי היא מספרת, אבל רק תדע שזה היה מצב רע, והיא יצאה מזה בסדר, אבל... פאק גבר זה היה רע." איכשהו מצאתי את עצמי עוקב אחריה לתוך המשרד, לא משנה שהאיש שניסיתי לתפוס בשנה האחרונה אפילו מחכה לי עכשיו לנהל איתו עסקים. סוג העסקים שיכול להעסיק אותי ואת הבחורים בעתיד הנראה לעין, שלא לדבר על לעשות טונות של כסף, ולקבל את האופנועים שלנו מוכרים ברחבי העולם, יחד עם הרבה הטבות אחרות. ג'ארד רמז על משהו מרושע בעברה, וטיפשי או לא, הייתה לי את הצורך לראות אותה, ולוודא שהיא בסדר. היא חזרה מאחורי המחשב, עיניה נעוצות במסך בריכוז, או שהיא נתנה רושם טוב של ריכוז בכל מקרה. לקחתי את הזמן ללמוד אותה, וראיתי שהיא אספה את שערה לאחור בפקעת הדוקה עם שני עפרונות תקועים בה. ז'קט החליפה האפור המכוער נראה כמו קופסה על המסגרת הקטנה שלה כשהיא כופפה את כתפיה. כשעלתה מבטה נתפסתי שוב ביופי חסר התקדים של עיניה. הם היו כחול אינדיגו עמוק, בלי שמץ של שחור. יותר מזה, הדבר שגרם להם לזהור היו הלובן, ולא היה שום פגם, שום אדמומיות, שום דבר. רק לבן נקי וצלול, כמו של תינוק. יכולתי ללכת לאיבוד בהן, או אולי לא. היא העיפה את עיניה לכיווני וחזרה למטה, מכווצת את כתפיה עוד יותר. "מה יש לך להגיד על עצמך, סלואן?" "אמ…" היא נשכה את שפתיה והורידה את ראשה. "מצטערת?" "למה אתה מנסח כל דבר כמו שאלה?" "לא ידעתי שאני עושה את זה אדוני... אני מתכוון, קולטון." "את רוצה לספר לי מה קרה בינך לבין גרימלדי?" "הג'נטלמן היה קצת לא נעים…" "תגידי את זה כמו שזה, הזקן המזדיין הוא חרא גס רוח. מה שאני רוצה לדעת זה מה עשית שגרם לו להציע לי עסקה שהוא מתלבט עליה כמעט שנה. "שום דבר, ממש שום דבר." היא בטח יכולה לעשות תמימה היטב. אם לא הייתי שומע אותה מתנפלת עליו אז, הייתי נשבע שהיא יצור קטן וביישן, אבל ראיתי הצצה לאש שבתוכה. "לא אמרתי לך שאם מישהו מטריד אותך, את צריכה לבוא אליי?" "אה, טוב, הוא הגיע לכאן מהר מדי בשבילי לעשות משהו." "אל תתני לחרא הזה לקרות שוב…" הטלפון צלצל וקטע אותי. מזל, כי נגמר לי החרא להתקטנן עליו כתירוץ להישאר. למה לעזאזל שאני ארצה, זה מעבר לי. הילדה, למרות שיש לה עיניים מדהימות, מתלבשת ומתנהגת כמו סבתא של מישהו. זה, כשהיא לא יורקת אש כמו חתולת גיהנום. "כן גברתי, הוא ממש כאן… קטרינה גברתי… לא גברתי זה היום הראשון שלי… אתמול." שמעתי את הצווחה של אמא שלי מצדו השני של החדר. שיט. הלכתי לקחת את הטלפון לפני שהיא אמרה מה שאלוהים יודע. "אני אקח את זה." היא מסרה את הטלפון עם חיוך זעוף. לאמא נטייה להשפיע ככה על אנשים תמימים. "אמא…" "היא זאת קולטון, צ'אר הייתה צודקת, אני לא יכולה לחכות לספר לה, מתי אני יכולה לפגוש אותה…" היא המשיכה והמשיכה ולא נתנה לי להוציא מילה. "אמא, לא, זה לא יקרה עכשיו. למה התקשרת?" "פיקניק הברביקיו השנתי ליום הזיכרון. אתה צריך להזכיר לבחורים. שלחתי את ההזמנות אבל לא כולם חזרו עדיין, ואני צריכה את המספרים. אני גם צריכה לדעת אם יש מנות מיוחדות שאני צריכה להכין. אתה יודע שלינדה הפכה לצמחונית בשנה שעברה, ואני רק צריכה להישאר מעודכנת, כדי שכולם יטופלו. עכשיו תגיד לי על קטרינה, היא מתוקה כמו שהיא נשמעת?" "אנחנו לא מנהלים את השיחה הזאת, אמא." "אה, הבנתי, היא ממש שם. לא משנה נדבר אחר כך, ואני רוצה את כל הפרטים. ווי, בת חדשה, אני לא יכולה לחכות…" "אני חייב ללכת, אמא, עובד כאן." "בסדר, בן, נדבר אחר כך." ניתקתי לפני שהיא יכלה להתחיל שוב. "אם הגברת הזאת מתקשרת לכאן, אל תגלו שום מידע, או שהיא תדע את כל ההיסטוריה שלך בעשר שניות שטוחות תאמיני לי." שנאתי את מבט הצער החולף שהופיע על פניה. "אני צריכה לחזור." "בסדר." הלכתי משם תוהה על רמז הכאב בעיניה. היה שם משהו, ורציתי לדעת מה לעזאזל זה. אם לא אקבל כמה תשובות בקרוב מאוד, אז אני פשוט אכה את החרא הזה מג'ארד. *** קאט *** היא תדע את כל ההיסטוריה שלך בעשר שניות שטוחות. איזו מחשבה מדכאת. הרגשתי קצת מסוחררת אז. עברתי מלהתמודד עם פיטורים קרובים, להנחית לבוס חוזה רווחי, משהו שעדיין לא ממש הבנתי אבל ידעתי שהכל טוב. למרות שחשבתי שהזקן החמוץ הזה משוגע לגמרי. קולטון נכנס לחדר וינק את כל החמצן, ושלחתי תפילת תודה שאתאפשר לי להשתזף בזוהר שלו ליום נוסף. ואז הגיעה שיחת הטלפון. ברור שזו הייתה אמא שלו, והיא נשמעה נחמדה מספיק אם קצת חטטנית, אז יכולתי לראות את האמת במילים שלו. היא מדברת מייל בדקה, והיא עוברת מנושא אחד למשנהו לפני שאתה יכול לתפוס את הנשימה. חזרתי לעבודה לכמה שעות האחרונות עד שהגיע הזמן ללכת. ג'ארד היה נרגש כשבא לקחת אותי הביתה. בקושי שמעתי, או הבנתי, מילה שהוא אמר מכיוון שהייתי עסוקה מדי בלהיות מדוכאת שקולטון לא נראה בשום מקום. "אז את הולכת ללכת נכון?" "אה, ללכת לאן?" "לברביקיו של ליון, לא שמעת מילה שאמרתי?" "לא, לא ממש." "ההורים של קולטון, בכל שנה הם עורכים ברביקיו או פיקניק ליום הזיכרון, ואת חייבת לבוא. כולם יהיו שם, אפילו אבא שלך קופץ לפעמים אם הוא לא עובד." "אני לא יודעת, אני מתכוונת שאף אחד לא הזמין אותי... בנוסף זה רק, כאילו, חמישה ימים, ולא הבאתי שום דבר מתאים ללבוש למשהו כזה." הסתכלתי למטה על החליפה המכוערת והנעליים של האחות רצ'ד שאני לובשת עכשיו. "נו באמת, קאט, זה יהיה כיף, ואני אהיה שם, אז שום דבר לא ישתבש." "אני לא יודעת, ג'ארד…" "לפחות תחשבי על זה בסדר." "בטח, אני אחשוב על זה, אבל בלי הבטחות." "אין בעיה, בואי נצא לדרך. יש לי דייט לוהט הערב." "אתה כזה כלב, ג'ארד, מי היא הפעם?" "אפרוח חדש, אתה יודע שהאפרוחים חופרים אותי, חיה סקסית." "כן בסדר, כל מה שמצוף לך את הסירה, לפחות יש לך את החלק של החיה נכון." "לא משנה, חכמולוגית." הוא שם אותי בנעילת ראש שובבה בדיוק כשקולטון פנה לפינה. "נתראה בוס." ג'ארד קרא כשעברנו. הוא לא שם לב למבט הזה על פניו של קולטון? לדבר על לירות חצים בעיניים שלך. זה פלא שלא הייתי גחלת. ולמה לעזאזל הוא הסתכל עליי כאילו בגדתי בו. אני מקווה שהבחור המשוגע הזה לא שינה את דעתו לגבי העסקה. שיט.