חום הגוף של קייטלין ירד לגמרי עד שחזרתי הביתה, אבל היא עדיין הייתה קצת קשה. הנחתי הכל בצד והתמקדתי באשתי ובתי. "מה שלומה?" הרמתי את הילדה שלי מהלול לחיבוק. "היי מותק, מה שלום הילדה הגדולה של אבא?" היא הניחה את ראשה הקטן על הכתף שלי וחיבקה. ההרגשה הכי טובה בעולם, לא אכפת לי אם זה הופך אותי לרכרוכי. "יותר טוב, החום שלה ירד והיא פחות קשה; איך היה בבית החולים, יש שינוי? היא זוכרת משהו?" "לא, הבנות שלך