פרק ראשון: אנשים לא רוצים לפתוח דלת ולהיכנס לשידור חי של פורנו. אוי. שיט! השנה האחרונה שלי בתיכון רִידְגְ'בֶּק לא יכלה להתחיל טוב יותר. לא. הכל היה בסדר גמור. מושלם אפילו. הייתי פחות מגושמת. כלומר, אפילו לא מעדתי על האוויר פעם אחת וזה הישג ניכר עבורי. טוב, עד עכשיו. בהיתי באימה במלאני שכל הבגד שלה היה עכשיו ספוג במיץ התפוזים שלי. אני אפילו לא יודעת איך כל קרטון המיץ הארור עף לי מהיד ונחת לה על הראש, והרטיב אותה מכף רגל ועד ראש. כל הקפיטריה השתררה דממה וכולם בהו בנו בציפייה לדרמה הקרבה. האנשים האלה צריכים להשיג חיים רציניים. מלאני, מלכת ביצ'יות צמאת כוח, נעצה בי מבט זועם. היא נהמה לעברי. "את ביץ' ארורה!" היא צעקה וקולה הצורם הדהד בקירות הקפיטריה. במובן מסוים, הייתי אסירת תודה שזו הייתה מלאני ולא אמנדה שהגורל החליט שתצטרך לעשות אמבטיה במיץ שלי. אמנדה, מלכת הדבורים המוכתרת של תיכון רִידְגְ'בֶּק משוגעת יותר מכל מי שהכרתי. לפני שמלאני יכלה להסתער עלי, שתי ידיים אחזו אותה במותניים והרחיקו אותה ממני. דרו ניסה כמיטב יכולתו למנוע ממלאני לשרוט אותי ובשביל זה הייתי אסירת תודה. עם ציפורניים ארוכות כמו שלה, היא בהחלט תוכל לקלף לי את העור. דרו היה החבר של מלאני, אם כי מה הוא ראה בה היה מעבר לי. הוא גם היה אחיה של נטלי, החברה הכי טובה שלי. דרו ואני הכרנו אחד את השני לנצח כי לא היינו ממש קרובים או משהו. פשוט חלקנו כמה שיעורים אחד עם השני. ולא, לא היה לי קראש עליו. בטח שהוא היה חמוד עם עיני לוז, שיער שחור וגומות חן משני צידי לחייו, אבל הוא לא היה הטייפ שלי. מלאני תמיד הייתה שרמוטה ולא, לא שפטתי אותה כאן. היא שכבה עם כמעט כל בחור כאן. אבל הכל השתנה אחרי יום הולדתה השמונה עשרה, בדיוק כשהיא התחילה לצאת עם דרו. זה היה לפני שבעה חודשים ואיכשהו היא שינתה את דרכיה. זה היה כאילו יום אחד היא החליטה שהיא שכבה מספיק ורצתה להתמסד, ומי יותר טוב מדרו, הבחור השקט והמושך. מה השתנה, אני עדיין לא בטוחה. מלאני הייתה מרושעת כלפי גם כלפי וגם כלפי החברות הכי טובות שלי כל עוד אני זוכרת את עצמי. רק אל תקראו לנו שלושת המוסקטרים. הכל חוץ מזה! "מה קורה כאן?" אה! המנהל פאוורס. לאיש הזה תמיד הייתה תזמון ללא דופי. זה כאילו יש לו מכ"ם לדרמת נעורים מתמשכת. "היי, מלאני, מותק. תירגעי." דרו קרקר באוזנה של מלאני. "להירגע?! איך לעזאזל אני אמורה להירגע כשהביץ' הזאת הרטיבה אותי בכוונה?" היא נהמה כשהיא מצביעה לעברי באצבעה המטופחת. "שפה, גברת סימפסון." המנהל פאוורס נעץ במלאני מבט זועם. "עכשיו, מלאני. אני די בטוח שהיא לא עשתה את זה בכוונה." דרו ניסה לפשר את המצב. מלאני נאבקה להשתחרר מאחיזתו של דרו. "אני הולכת להרוג אותך" היא צעקה. "תעזוב אותי, דרו." לכולם היו טלפונים סלולריים והם הקליטו את הסצנה הזאת והייתי בטוחה שזה יפורסם בכל אתרי הרשתות החברתיות לפני שהפסקת הצהריים תסתיים. הזכרתי שאני שונאת תשומת לב?! ואיפה החברות הכי טובות שלך כשאת צריכה אותן?! דרו הידק את אחיזתו במלאני ולחש משהו באוזנה. היא התקשחה כשסומק ציפה את לחייה. היא נרגעה בזרועותיו ונשענה עליו. לא ידעתי שלדרו יש כוח כזה על מלאני. מה הוא אפילו אמר? "גברת מלאני סימפסון, תואילי להסביר מה קרה כאן?" מר פאוורס עבר ממקומו בכניסה לקפיטריה לידנו. "מר פאוורס, זארה כאן הרטיבה אותי בכוונה במיץ התפוזים שלה." נמאס לי מההאשמות שלה. "את יודעת, מלאני, אם הייתי מרטיבה אותך בכוונה, זה לא היה עם מיץ התפוזים שלי. יש דברים מגעילים יותר בקפיטריה." לעגתי. וכסימן, רטינות פרצו ברחבי הקפיטריה. "את ביץ'....." מלאני נהמה וניסתה להסתער עלי שוב. "זה יעשה לך טוב לשלוט בפה שלך, גברת סימפסון. את עדיין בבית הספר!" אמר המנהל פאוורס. "את במחזור ארור? זאת אפילו לא הייתה תגובה טובה." צחקקתי. מעולם לא עניתי ככה, מה נכנס בי, וגם בפני המנהל. ואם לשפוט לפי ההבעות של תלמידים אחרים הם תהו את אותו הדבר. אפילו מלאני הופתעה. "בנות, די!" מר פאוורס נאנח. "מר דרו ג'נסון, אני מציע שתיקח את החברה שלך ממך ותחליף אותה לבגדים יבשים. באשר לך, גברת זארה המינג, את תנקי את הבלגן שיצרת." לנקות את הבלגן שיצרתי? אני מניחה שאני יכולה לעשות את זה. היה רק קצת מיץ תפוזים שאני יכולה לנגב בקלות. עדיף להסכים מאשר להתווכח עם המנהל ולקבל ריתוק בתהליך. "בסדר, המנהל פאוורס." קיבלתי באי רצון. "טוב." המנהל פאוורס נתן לנו מבטים חדים ויצא מהקפיטריה. מלאני חייכה אלי בחיוך מרוצה, הרימה את המגש שלה והניחה לו ליפול על הרצפה. "אה, אני מניחה שתצטרכי לנקות גם את הבלגן שלי", היא לעגה לי בקול מתוק בצורה חולנית. כל הפמליה שלה קמה מהשולחן ואחת אחת, כולן הפילו את הצלחות שלהן וצחקו. וואו, תדברו על אחדות. דרו הביט בי בהתנצלות וגרר את מלאני, שלגמרי בטוח היה לה הרבה יותר מה לומר לי. הפמליה שלה של מעודדות עמיתות יצאה מהקפיטריה, מתנועעות בירכיהן, החצאיות שלהן בקושי מכסות את התחת שלהן, בדיוק כשצלצל הפעמון המציין את סיום הפסקת הצהריים. ידיי נקמצו לאגרופים. פשוט לא יכולתי להאמין שהן עשו את זה. לא הייתי פחדנית אבל הקפיטריה כבר הייתה ריקה ואני לא חושבת שללכת למר פאוורס ולהתבכיין כמו ילדה יעשה לי טוב. נאנחתי ושפשפתי את רקותיי. אני הולכת להרוג את נטלי וסמנתה על שעזבו אותי לבד וקיבלו ריתוק על כך שהן הגיעו באיחור. כולם כבר בטח בדרכם ללוקרים שלהם כדי להגיע לשיעורים שלהם וכאן, אני אנקה את הבלגן ש"כביכול" יצרתי. אני יכולה פשוט להשאיר את כל הבלגן שמלאני והעוקבות שלה יצרו אבל לא רציתי לתת להן סיבה נוספת לעלות על הצד הרע שלהן ולקבל ריתוק. נאנחתי ויצאתי מהקפיטריה. במקום ללכת לכיוון השיעור הבא שלי, כמו שרציתי, הלכתי לכיוון ארון השרת. ארון השרת המפורסם שבו חצי מהשרמוטות בבית הספר שלנו איבדו את בתוליהן. אני יכולה ממש לשמוע נהמות וגניחות מתוך הארון. ממש המזל שלי! אין בזה שום דבר מפתיע. הן צריכות לעקר כל משטח בארון הזה. מסכן מר שרת שצריך לגעת באספקה על בסיס יומי. מיהרתי להגיע לשיעור שלי, טוב כל מה שנשאר ממנו, בכל מקרה ובאמת לא היה לי אכפת למי הפרעתי להם לעשות תינוקות. אחרי שלקחתי נשימה עמוקה, סובבתי את הידית ופתחתי את הדלת ובפנים, מצאתי את הרפר קיין מתמזמז עם הבחורה השבועית שלו. או יומית. או שעתית. הרפר קיין, הפלייבוי המעצבן והנאה של בית הספר. עם עיניים ירוקות, שיער חום רך וגובה של 1.90 מטר, הוא היה החלום של כל בחורה. הבעיה היחידה הייתה שהוא ידע כמה הוא חתיך ארור והוא ניצל את זה עד תום. כמעט 80% מהבנות כאן איבדו את בתוליהן אליו. איזה קלישאה מוחלטת, בחור רע שלעולם לא מתיישב עם בחורה אחת, שבר את ליבן של כל המזמוזות שלו ובנות עדיין השתוקקו אליו. ובקצב שבו הוא הולך, הייתי בטוחה שיגמרו לו הבנות לשכב איתן. אבל כן, יש עוד תיכון לא רחוק מכאן, אז אני לא חושבת שהוא דואג הרבה מזה. פויה. אה, ואני שונאת אותו. מפתיע! אם רק הוא היה יכול לכבד בנות יותר ולא להתייחס אליהן כמו לחרא. הוא שכב עם אחותי לפני שנתיים כשהיא הייתה תלמידת שנה אחרונה ואנחנו היינו תלמידות שנה שנייה. אפילו לא הייתה לו את הנימוס להישאר בבוקר אחרי שהם שכבו. כלומר, איך הוא אפילו הצליח להבקיע עם תלמידת שנה אחרונה? כנראה ששום דבר אינו בלתי אפשרי עבור קיין הנעלה והנשגב. להרפר אפילו לא הייתה את הנימוס לנעול את הדלת והם אפילו לא שמו לב אלי. כלומר, שלום, אנשים לא רוצים לפתוח דלת ולהיכנס לשידור חי של פורנו. הקורבן השבועי הייתה מריה וילסון, שאמורה להיות חנונית טובה מדי. שוב, אני לא שופטת אף אחד, אני רק אומרת את מה שאני רואה את זה. אין סוף לקסם של הרפר?! כנראה שלא. הגוף שלו היה יצירת אמנות אם רק האגו שלו לא היה גדול מדי. הגוף שלו היה רזה ושרירי כאילו כל מה שהוא עשה זה לשחק עם משקולות. ויכולתי לראות גם קוביות בבטן. האם הוא על סטרואידים? כלומר, האם נערים בני שבע עשרה יכולים בכלל להיות בעלי גופים מפוסלים כל כך? הזין שלו עדיין היה בתוכה והוא נענע את ירכיו בעדינות רבה. מריה צעקה וגנחה בהנאה בכל דחיפה. גבה היה מקושת ועיניה היו עצומות. הוא אחז לה בתחת כל כך חזק שהייתי בטוחה שיהיו לה טביעות ידיים שלו על התחת. ידו השנייה תמכה בה על ידי אחיזה בגב התחתון שלה. שרירי הבטן שלו התכווצו בכל דחיפה ודחיפה. היה לי מבט מלא על חלקה האחורי של מריה וזה היה מראה שלעולם לא אוכל לשכוח. אני ממש מצולקת לכל החיים. לרגע, שכחתי למה אני כאן ותהיתי איך זה יהיה להחזיק בזרועותיו של הרפר כשהן יתכווצו כשהוא יהיה בתוכי ואני אגנח בהנאה. חכי, מה? נענעתי בראשי כדי לנקות את ראשי מהמחשבות האלה. הייתי צריכה לשלוט בהורמוני הזונה הבוגדניים האלה. הוא ינק לה את השד כאילו הם פשוט עומדים להפריש את המשקה של האלים. הוא נשך את הפטמה שלה שכבר הייתה ורודה שגרמה לה לגנוח כל כך חזק, חששתי שזה יוציא את כולם מהשיעורים שלהם כדי לבדוק את מקור הצליל. מביך הרבה. ניקיתי את גרוני אבל לא קיבלתי שום תגובה. הם עדיין הלכו על זה כמו ארנבות. מגעיל. ניקיתי את גרוני ביותר כוח. הרפר פקח אחת מעיניו והביט בי. הוא עדיין לא עזב את הפטמה שלה. הוא הרים גבה אבל לא הפסיק לדחוף. אוי אלוהים! "אני, אמ, רק ח-חיפשתי ק-קצת חומרי ניקוי." הוא לא הפסיק, במקום זאת רק תפס את מריה וכרך את רגליה סביב מותניו. בסדר?! מריה עדיין הייתה באושר שלה. אני לא חושבת שהיא אפילו ידעה שהפסקת הצהריים הסתיימה והיא צריכה להגיע לשיעור. עזב את הפטמה שלה, הוא נהם והסתכל עלי. "למה לעזאזל את מחכה? קחי מה שאת צריכה." וחזר לינוק לה את הציצי השני. נהדר! פשוט נהדר! נכנסתי בזהירות לארון שכבר היה צפוף ותפסתי כל מה שהייתי צריכה כדי לנקות את רצפות הקפיטריה. הם לא עצרו אפילו פעם אחת ונתקלתי בהם כל כך הרבה פעמים. תהיתי אם נדבקתי במחלת מין רק מלהיות באותו חדר עם הרפר קיין. אספתי את כל הציוד, ושמרתי על כמה שיותר מרחק שיכולתי מהזוג המזדיין. "תצאי כבר. ותסגרי את הדלת הארורה." נהם הרפר. וואו, הרפר לא יכול היה להיות יותר אידיוט. אם לא הייתי כל כך לא שפויה, הייתי נותנת לו תגובה שנונה. במקום זאת, פשוט תפסתי את חומרי הניקוי וסגרתי את הדלת הארורה. אם זה היה אפשרי, הגניחות של מריה נעשו אפילו חזקות יותר. איך לעולם אף אחד עדיין לא שמע אותה? אם הגניחות של מריה היו משהו להסיק ממנו את המסקנה שלי, הייתי בטוחה שעכשיו אני יודעת את הסיבה שבגללה בנות השתוקקו אליו גם אחרי שהוא השאיר אותן תלויות. הצטמררתי למחשבה שלי. בחור שנראה כמו אל יווני וזין כמו אחד גם כן. אה, קפיטריה, הנה אני באה. החיים שלי כל כך טובים יותר מהרפר קיין, בכל מקרה. לא.