פרק חמש-עשרה: פגשי אותי על הספסלים בהפסקה השלישית. איידן היה שם, בכיתה שלי, עומד עם קופסת שוקולדים גדולה וזר גדול עוד יותר של ורדים אדומים בידיו, ממש ליד המושב הקבוע שלי. הוא חייך והסתכל עליי בהערצה כה רבה בעיניו, שכמעט ברכיי כשלו. יכולתי כמעט לשמוע את המילים של "חלומות פרועים" בראשי! נכון. הסצנות האלה קורות רק בסרטים וברומנים קיטשיים לנוער. בחיים האמיתיים, ילדה כמוני מקבלת רק קופסת שוקולד מריר זו