פרק שלושה עשר: "ואני לעולם, אבל לעולם, לא אצטלב שוב בדרכך." אני שונאת את הרפר כי הוא תמיד הוציא ממני צד חלש, צד שאף פעם לא חיבבתי. תמיד הייתי גאה בעובדה שאני יכולה לשלוט ברגשות שלי ולעמוד זקופה בכל פעם שבעיה צצה בדרכי. אבל איתו, כל השליטה הזו איכשהו יורדת לטמיון. מעולם לא חשבתי על עצמי כעל פריקית של שליטה ומעולם לא רציתי שאנשים ישתחוו לי, או יקשיבו לכל מילה שאני אומרת. הדבר היחיד שרציתי היה לעולם