פרק עשרים ותשעה: "אני לא רוצה להרוס את התחתונים שלי," ענתה הרפר. "למה אתה תמיד מביא אותי ליער?" צחקתי והסתכלתי על הרפר. הלכנו עמוק יותר לתוך היער, הרחק מהמקום שבו החנה את מכוניתו. ידי הייתה אחוז בחוזקה בידו ולא מיהרתי לעזוב אותו, וכך גם הוא, ככל הנראה. עקצוצים ירו לי מעלה ומטה בזרוע והרגשתי מוזר מסופקת ממגע העור הקטן הזה. "אנשים לא היו רוצים לראות אותי הופך לזאב כסוף באור יום, תאמיני לי." הרפר צחק