פרק שביעי: מבטי נדד מקצה אחד של הכיתה ונעצר על הארפר, כי הוא בהה בי במבט קפוא. "אוקיי, משכת את זה מספיק זמן. עכשיו את מספרת לנו מה קרה!" הקול של סמנתה היה נחוש, כמו כל האישיות שלה. סמנתה ונטלי התיישבו מולי בשולחן בקפיטריה. הצטמררתי. ניסיתי לברוח מחברותיי החוקרות מאז אתמול בלילה. לא היה להן מושג למה עזבתי אותן במסיבה כשאמור היה להיות לנו כיף. לא היה להן מושג מי הסיע אותי ולמה ברחתי מלכתחילה. לא עני