אריה אני צועדת צעד רועד לאחור כשונסה מתקרבת אלי, העקבים החדים שלה דופקים על הרצפה כמו ספירה לאחור ארורה לגורלי. החיוך שלה הוא אפילו לא חיוך... זה לגלוג ארור, והציפורניים המטופחות שלה להפליא, מתופפות על זרועותיה השלובות. "מה אני רוצה?" היא חוזרת, מלגלגת על השאלה שלי קודם לכן. "בוא נראה... מה לעזאזל את חושבת שאת עושה, אריה? שכחת את מקומך בלהקה, יא חתיכת חרא קטנה?" באופן אינסטינקטיבי אני צועדת שוב לא