אריה אני כל כך רותחת מעצבים. החמור הקירח הזה עדיין יושב שם, בוהה בי כמו אידיוט גמור. הדם שלי רותח כשאני חוטפת את כתונת הלילה שלי מהכיסא ולובשת אותה, ממש רועדת מכעס. ואז, כאילו שהוא לא האריך את שהותו מספיק, יש לאידיוט הזה את החוצפה לקום וללכת לכיווני. אני רואה את היד שלו מושטת כאילו אני אתן לו לגעת בי. כן, בטח. הגוף שלי זז עוד לפני שהמוח שלי בכלל מתעשת, ואני בועטת לו ישר לביצים. חזק. הוא מתקפל, גונ