"טוב, כולם להירגע לעזאזל," אני ממלמלת, מניחה את המרפק שלי על השולחן ומביטה סביב. החדר גועש מדיבורים, מזלגות מצטלצלים על צלחות, ונראה שאף אחד לא שם לב לכאוס שמתבשל בשולחן שלנו. "אנחנו צריכות להיות זהירות. ייתכן שהאשם נמצא כאן." מיה נשענת קדימה, עיניה פעורות כמו צלחות מעופפות ארורות. "בגלל זה זה כל כך משוגע לעזאזל! אנחנו לא יכולות פשוט לשתוק על זה, אריה. אנחנו צריכות לדווח על זה." "היא צודקת," לילי