לוקאס הראש שלי מסתובב כאילו שתיתי יותר מדי שוטים של טקילה, רק שהפעם, החמרמורת מגיעה מהחיים עצמם. אני תקוע על הספינה הארורה הזאת, בלי יערות, בלי ריצות לאור ירח, בלי בריחה. רק אני, הזאב שלי, והלחץ המתמיד הזה כאילו אני מחזיק את השמיים הארורים. אני הולך לחדר המשחקים, בתקווה להסחת דעת. דיימון ותיאו כבר שם, העיניים שלהם עושות את הדבר הזהיר הזה, כאילו אני פצצת זמן מתקתקת. ובכן, מזל טוב, חבר'ה, אתם לא טוע