אלסה הורידה את ראשה. כמובן, חוזה התקשר אליהם. כמובן, הוא השתולל עליהם על כך שעזבה אותו. וכמובן, הם האמינו לו. דודתה, בטי, הובילה אותה לסלון, שם דודה, פטריק, עישן בשקט על הספה הירוקה מנטה שלו. היא הושיבה אותה ליד בת דודתה מנדי, שהניחה יד על ברכה. החדר היה חשוך מלבד אור הטלוויזיה. אלסה הייתה הראשונה לשבור את הדממה: "כן, החלטתי להיפרד ממנו." פטריק הטיח אגרוף על הספה. "למה? מה קורה?" "אני..." היא היססה, והסתכלה על רגליה. "רציתי. הייתי חייבת." פטריק נופף לה. "זה נורמלי שלזוגות יש מחלוקות אחד עם השני, אבל את לא יכולה לוותר. אני ודודה שלך, אנחנו מתווכחים כל הזמן ואנחנו עדיין ביחד!" הוא אמר, ונופף לעבר בטי. "את יודעת, אנחנו חיים בזכות היונטזים," הסביר פטריק, וכיבה סיגריה. "אני יודעת, אבל..." בטי קמה. "תחשבי על זה לרגע! איך תתמכי בעצמך? נתנו לך הכל ומעולם לא ביקשנו דבר בתמורה, ואז את עושה את זה? מה לא בסדר איתך?" היא התאוננה. אלסה חרקה שיניים: "דודה בטי, כשאימצת אותי, לקחת את המניות של אבא שלי כתשלום מהחברה שלו. אז, למען האמת, אני לא חושבת שאני חייבת לך משהו. ובטח שלא," היא אמרה, נעמדה כדי לפגוש את מבטה, "לתת לך להחליט עם מי אני צריכה להתחתן." "אה! עכשיו את עונה בחזרה!" היא צרחה, והצביעה עליה באצבע ופנתה אל החדר. "ועכשיו את מאשימה אותנו -אותנו!- שניצלנו אותך! ילדה רעה!" היא אמרה, הסתובבה אליה, ותקעה אצבע בחזה שלה. "איך יכולת? אמא שלך נטשה אותך! גם אבא שלך!" זה צרב לאלסה. הוא אהב אותה, הוא נתן לה הכל. "זה לא נכון!" היא צרחה. "-ושנים לאחר מכן את תהרסי את דוד שלך?! אלוהים אדירים! איזו ילדה חסרת לב!" בטי התהפכה כשפטריק ומנדי ניסו לנחם אותה. אלסה ניצלה את ההזדמנות ורצה במעלה המדרגות לחדרה, וסגרה בחוזקה את הדלת מאחוריה. "ילדה רעה!" קראה בטי אחריה. "לכי להתנצל בפני חוזה!" היא השליכה את עצמה על המיטה, חיברה את האוזניות שלה, ושאפה חזרה את הדמעות. מודסט מאוס ניגנו. הם לא שמו לב לבגדים שלה? היא חשבה, אחרי שגל הרגשות שטף אותה. הסימנים הכחולים על הגוף שלי? הרגליים היחפות והנפוחות שלי? אם אבא שלה היה עדיין שם, הוא היה מגן עליה. ואמא... היא התקשתה להיזכר בפניה, אבל יכלה להיזכר בחום שלה ובריח שלה. היא פרצה שוב בבכי. אנחות כבדות שקרעו את חזה. ואז נשמעה דפיקה בדלת והיא קמה ופתחה אותה. פטריק נכנס, כתפיו שמוטות. "אלסה..." הוא התחיל, עמד במבוכה ליד פתח הדלת. "דודה שלך קצת התרגשה מדי, אבל היא צדקה. המפעל שלנו היה צריך לפשוט רגל לפני שנים אם זה לא היה בזכות היונטזים. ואם תעזבי, הם... ובכן, הם ירצו דם." הוא אמר, נאנח. "הם יבטלו את ההזמנות שלהם והמפעל שלנו ייסגר. אז רק- רק תחשבי על זה לפני שאת עוזבת את חוזה, בסדר?" פתאום היא הרגישה נבוכה. דוד שולץ היה המשפחה היחידה שלה, איך היא יכלה להיות כל כך אנוכית כדי להרוס את כל מה שהוא עבד בשבילו? ואת כל מה שאביה עבד בשבילו, גם כן. הכסף שאביה השאיר הושקע במפעל הזה. זה היה שלה כמו שלהם. זה לא יכול להיכשל. בטי צדקה, היא הייתה רעה. אלסה חיבקה את פטריק. "אני יודעת, אני מצטערת." היא אמרה. "אני אנסה לתקן את זה מיד" פטריק לחץ אותה חזק בזרועותיו וחייך. "תודה." *** בין הכבישים המתפתלים של בוורלי הילס, חוזה קיים קשר עם בריאן בווילה היוקרתית שלו. בריאן ישב על הספה, ברגליים משוכלות, פניו קודרים: "פשוט תגיד את זה, חוזה. למה שלחת אותה אליי ככה?" חוזה, שישב בנחת ממש לידו, חייך חיוך זדוני. "דוד בריאן, זה לא אומר כלום, אני נשבע. ראיתי אותך בוהה בתמונה של אלסה באותו יום וחשבתי שאתה מתעניין בה, אז נתתי אותה לך." הוא אמר, משך בכתפיו. "אתה הדוד שלי. ארוסתי, אשתי, זה לא משנה. אני רק רוצה שתהיה מאושר." "תגיע לעניין!" נבח בריאן, פניו כהים יותר. חוזה הרים את ידיו. "בסדר, בסדר... השקעתי לאחרונה בעסק ואני צריך הזרקת הון מהקבוצה. מאה מיליון. אבל שאר בעלי המניות מתעקשים על החתימה שלך. למען הנוחיות, דוד, בבקשה תעזור לי הפעם!" בריאן, המנכ"ל הצעיר ביותר, אך גם חסר הרחמים ביותר של קבוצת סטרלינג, בעל סמכויות אישיות שגברו על הקבוצה. הוא היה היחיד שיכול לעזור. שפתיו של בריאן התעקלו לחיוך סרקסטי: "מה גורם לך לחשוב שאני אתן לך מאה מיליון עבור לילה עם הארוסה שלך?" "דוד!" מלמל חוזה. "אלסה ואתה שניכם נכנסתם לסוויטה הפרטית שלך היום, אשר נקלטה על ידי מעקב המלון." הבזק מרושע הבריק בעיניו. "מה אם הסרטונים האלה יוצגו בפומבי? מה הם יחשבו עליך אם הם ידעו שישנת עם הארוסה של האחיין שלך? סבא עלול לבטל את תפקיד הנשיא שלך..." גארווד בהה בחוזה, איך הוא מעז לאיים על בריאן! בריאן קם והלך בשלווה לעבר חוזה, עיניו העמוקות מרצדות בכעס. הוא התכופף לאוזנו של חוזה: "אתה מאיים עליי?" חוזה הרגיש שהוא קופא: "מה? לא! אני רק רוצה להבהיר לך את המצב." "צא," השיב בריאן, והצביע באצבע לעבר הדלת. "דוד, בבקשה." חוזה נעשה חסר מנוחה. "האם עליי לומר את זה שוב?" חוזה משך בז'קט שלו ונסוג מהחדר, מתחנן לבריאן כשעזב. הדלת נסגרה מאחוריו וגארווד ניגש. "אדוני, יש לו נקודה. אנחנו לא יכולים לתת לסרטון הזה לצאת. זה יהרוס אותך." בריאן חייך חיוך זדוני. העובדה שהוא ישן איתה לא תהיה עניין, אם היא הייתה שלו, לכאורה. וסרטון המעקב יהיה חסר תועלת. ובכן, הילדה הייתה צריכה גבר עשיר, אז הנה הוא. זה יהיה קל, הוא חייך. ואני אפילו עשוי ליהנות מזה.