"תפסיק," אמר בריאן והרים יד. אז אמר גארווד: "אדוני, יום ההולדת השישים של אביך בסוף השבוע הזה. זה ברִיץ. אחותך הקטנה התקשרה אליי הרגע, לשאול אם תרצה ללכת." "תגיד לה שאני עסוק," נאנח. "ותדאג לשלוח את המתנה, משהו גדול ויקר." גארווד היסס לרגע, "מאז שחזרת ללוס אנג'לס, לא חזרת לבקר את המשפחה שלך. הפעם..." "זה מספיק." בריאן קטע אותו, בפנים חמורות סבר. החשיך בחוץ והוא ראה את פנסי הרחוב הזרחניים מהבהבים, אחד אחרי השני במרחק. "תאסוף את אלסה ותסיע אותה הביתה." גארווד בלם את לשונו והנהן, הלך לצאת. ג'ודי מיהרה אליו. "אה, אתה יודע את היחסים העלובים בין מר סטירלינג לאביו," היא לחשה. "למה להמשיך להעלות את זה? אתה יודע שזה רק גורם לו להיות מתוסכל." גארווד חייך חיוך מאולץ: "אני רק רוצה לדעת למה. זה מרגיש שיש סודות בכל מקום עם המשפחה הזאת ואני לא יודע אף אחד מהם." הוא היה שומר הראש הפרטי של בריאן כבר שנתיים, לא מספיק זמן כדי לפענח את הפלונטר הגורדי שהיא משפחת סטירלינג. ג'ודי, בינתיים, הייתה עם מר סטירלינג מאז לידתו וידעה כל פרט עליו. במובנים רבים, הרהר גארווד, היא הייתה כמו אמא בשבילו. ג'ודי זרקה לגארווד מבט שאומר 'עזוב את זה' ונופפה בידה בביטול. "עזוב את זה, גארווד. ובנוסף, לא ביקש ממך מר סטירלינג לשלוח את הילדה הצעירה הזאת הביתה? זריז!" היא אמרה, ומחאה כפיים. *** כאשר אלסה הגיעה לשער, היא הבינה שהיא עדיין לא יודעת מי הבחור הזה בעצם. היא החליטה לאסוף את המחשבות שלה על מה שהיא כן ידעה. הוא רווק כי הוא לא עונד טבעת. הוא נאה. אלסה הסמיקה קצת על כך. נראה שהוא מתעניין בה, אבל הוא עשה לה משהו נורא. אלוהים, איזה מיקח התקשרתי? היא חשבה. היא הרגישה צביטה של חרטה - או שמא חרטת קונים? - משתלטת. היא היססה, עומדת מתחת לסוכך של עץ אלון קצת במורד הכביש כשהטלפון שלה התחיל לצלצל. היא ענתה לטלפון, זה היה חוסה. "איפה את?" היא קמטה את מצחה. "מה?" "יום ראשון הזה הוא יום ההולדת של סבא שלי. חוסה אמר בחוסר סבלנות. "אני אאסוף אותך מחר בבוקר. תתלבשי יפה ואל תביכי אותי." היא הידקה את שיניה: "אני. לא. הולכת. ואני לא רוצה שום קשר יותר איתך ועם המשפחה שלך." הטון של חוסה היה קר: "גם אני לא רוצה להביא אותך לשם אבל זה לא תלוי בי. זה סבא שלי, הוא ממש מקפיד על משפחה. ואני אעריך את זה אם לא תכעיסי אותו עליי. אני אאסוף אותך מחר ואל תביאי את הפרצוף הנרגן שלך. תנסי להתעודד קצת, אה?" "אני..." חוסה ניתק לפני שהיא הספיקה למחות. לפתע כל מחשבה שנייה שהייתה לה קודם לכן על מר סטירלינג הזה נעלמה. מה שהוא רצה, זה יהיה שווה את המחיר כדי להיפטר מחוסה ומבת דודתה, מנדי. היא התקרבה לשער בקצה שביל החצץ. "את הולכת כל כך מוקדם, גברת." השומר נופף. היא חייכה אליו כשהוא עמד באי נוחות. היא עמדה לשאול כמה שאלות משומר האבטחה, כשגארווד הדביק אותה במכוניתו. ראשו מחוץ לחלון: "גברת שולץ, כנסי בבקשה למכונית, מר סטירלינג ביקש ממני לשלוח אותך הביתה." היא נכנסה והם נסעו. בדרך, אלסה חקרה מידע נוסף על האיש הזה סטירלינג ובמה היא הסתבכה. אבל גארווד היה טוב בעבודתו ונשאר אדיש. "גברת שולץ, אני כאן כדי לקחת אותך הביתה, לא לשחק עשרים שאלות. אם יש לך שאלות כלשהן על מר סטירלינג, את יכולה לשאול אותו בעצמך." נו, זהו זה. היא חשבה. אלסה קמטה את מצחה: "האם מר סטירלינג תמיד כל כך שתלטן?" גארווד משך בכתפיו: "את תדעי בקרוב מספיק." אלסה נאנחה ונשענה חזרה במושב שלה. "תעצור כאן, בבקשה," אמרה אלסה כשהם עקפו את הסיבוב לרחוב שלה. גארווד עצר והיא יצאה ורצה לתוך הבית בלי להסתכל אחורה. לפני שהיא הספיקה לעלות למעלה, עם זאת, יד טפחה לה על הכתף ומנדי הייתה שם, מחייכת. "אלסה?" אמרה מנדי. היא הייתה בפיג'מה שלה אוכלת דגני בוקר. "איפה היית?" לפתע, התמונה של מנדי על גבי חוסה נדלקה כמו אש בשדה קוצים במוחה. היא הרגישה חולה ורצתה נואשות שהתמונה תצא מראשה אז היא חשבה על מר סטירלינג במקום. ברגע שפניו הופיעו במוחה, התמונות המגעילות האלה של מנדי וחוסה נעלמו. "המ?" היא השיבה למנדי, והפנתה את ראשה לאחור. "למה למהר? לאן הלכת הלילה?" "סתם יצאתי לטייל." "באמת?" היא אמרה, קולה יורד לטון חוקר. "עם מי? ראיתי את המכונית - מי לעזאזל זה היה?" מנדי הלכה ישר לגרון. "אף אחד לא שלח אותי חזרה, בסדר? את טועה." "לא, אני צודקת ואני יודעת מה ראיתי. וזאת לא הייתה המכונית של חוסה." קצה של קנאה חדר לקולה של מנדי עכשיו, כמו שחתול צורח לפני קרב. היא עשתה ללכת למעלה אבל מנדי חסמה אותה והמשיכה: "אני לא רוצה להרצות לך, בת דודה קטנה, אבל אם את הולכת להיות אישה טובה לחוסה, את לא יכולה פשוט לנסוע במכוניות של גברים אחרים בשעה כזאת של הלילה." אלסה לא יכלה להאמין למה שהיא שמעה. החוצפה - עם לא מעט אירוניה שנשפכה פנימה. היא בהתה במנדי בחיוך סרקסטי. מנדי הרגישה עירומה תחת מבטה של אלסה. "אל תסתכלי עליי ככה!" היא אמרה, והניפה את ידה כדי להדוף את פניה.