ויואן מצמצה בהפתעה, כאשר הבנה החלה לנצנץ בה באשר לסיבה שבגללה שרה טרחה כל כך להתגנדר. האדם שהן עתידות לראיין אחר הצהריים היה נשיא קבוצת פינור. בעיר סאנשיין, קבוצת פינור הייתה כמו אגדה. לפני שלוש שנים, החברה צצה לפתע משום מקום. במהירות, היא הצליחה לבנות לעצמה שם בתעשיית הפיננסים, תוך שימוש בשיטות תוקפניות ביותר. בתוך שלוש השנים הבאות, היא הצליחה להפוך לאחת מאיל הפיננסים של עיר סאנשיין, כשהיא ברמה של שלוש המשפחות המובילות בעיר. אך מה שתפס את תשומת ליבם של כולם יותר, היה נשיא החברה. אפילו עכשיו, איש לא ידע מה שמו, או איך הוא נראה. זהותו כולה הייתה תעלומה, עובדה שרק הוסיפה יותר לקסמו. לא היה דוגמה טובה יותר להשתמש בה, מאשר שרה, שלקחה במיוחד זמן להתלבש, כשגילתה שהן עומדות לראיין את הנשיא החמקמק. שעשוע נצץ בעיניה של ויואן כשהקניטה, "שרה, את בטוחה שאת רוצה להשאיר עליו רושם כל כך טוב? את לא מודאגת שהנשיא עלול להיות איש קירח וזקן?" "פפט! אני לא מאמינה בזה!" שרה רטנה בכעס. "השמועה אומרת שהוא אמור להיות ממש צעיר!" בניגוד להבעה המלאת תקווה של שרה, ג'ני הייתה רצינית לחלוטין כשאמרה, "הראיון הזה הוא הזדמנות של פעם בחיים, אז אנחנו צריכות להיות מוכנות אליו באופן מלא. זו הפעם הראשונה שהנשיא באמת הסכים לראיון לתקשורת. המכירות שלנו בהחלט יגיעו לשיא אם נצליח להשיג תמונה שלו." ויואן הנהנה בהבנה. זה נכון שנשיא קבוצת פינור מעולם לא הסכים לראיון בעבר. כשמגזין גלאמור שלח לראשונה הזמנה, הוא סירב בתחילה, כרגיל. באופן בלתי מוסבר, התקבלה שיחה אתמול, שאמרה שהוא הסכים לכך. מיותר לציין שהחדשות הטובות הפתאומיות זעזעו את העורכים הראשיים. לאחר שעברו על תוכן הראיון בפעם האחרונה, ויואן, שרה וג'ני יצאו לקבוצת פינור עם צלם. קבוצת פינור הייתה ממוקמת ברובע הפיננסי של עיר סאנשיין. הן בירכו את הפקידה בקבלה בקומה הראשונה, וציינו את הסיבה לביקורן. ואז, הן עלו במעלית עד לקומה העליונה. "אתן ממגזין גלאמור?" המזכירה ניגשה לקבל את פניהן ברגע שיצאו מהמעלית. "מר נורטון כבר מחכה לכן בפנים." בדברים אלה, היא הובילה אותן למשרדו של הנשיא. ויואן עצרה לרגע כששמעה את דבריה של המזכירה. מר נורטון? מי היה מאמין שלנשיא קבוצת פינור יהיה את אותו שם המשפחה כמו לבעלי החדש? רגע לפני שנכנסו, שרה העצבנית משכה בשרוולה של ויואן, ולחשה, "השיער שלי בסדר? הוא מבולגן? הו, עדיף שהוא לא יהיה מבולגן..." צוחקת בשקט, ויואן מלמלה בחזרה, "את בסדר. אף שערה לא זזה ממקומה. זה-" באותו רגע, היא במקרה הציצה לתוך המשרד כשדיברה. כשזיהתה את הדמות ליד החלונות, היא התקשחה בהפתעה ונעצרה. כל המחשבות על הרגעת שרה נעלמו במהרה. בדיוק אז, מבטה של שרה נחת גם הוא על האיש. עד מהרה, היא שכחה הכל על המראה שלה. ההלם היה ניכר בקולה כשהיא מלמלה, "אוי אלוהים, נשיא קבוצת פינור... הוא בעצם יושב בכיסא גלגלים?" לפני שוויואן הספיקה לומר משהו, כיסא הגלגלים הסתובב באיטיות כדי לפנות אליהן. שרה השתנקה. "וואו! ה-הוא כל כך יפה! הוא יותר יפה מסלבריטי!" העובדה שהוא ישב בכיסא גלגלים הוצנעה לחלוטין על ידי המשיכה שלו. לכן, שרה לא יכלה להכיל את הלחישות היראות שלה. ויואן לא שמעה אף מילה ממה שהיא אמרה. תשומת לבה הייתה ממוקדת גם היא באיש, אבל מסיבות שונות לחלוטין משל עמיתתה. באותו רגע, מוחה הרגיש כאילו הפסיק לעבוד, כשהיא בוהה בו, המומה לחלוטין. קרני האור שנכנסו מהחלון הטילו את הזוויות החדות של פניו בצללים, בעוד עיניו הכהות היו קרות כתמיד. זה היה פיניק. נשיא קבוצת פינור הוא פיניק?