פיניק שמר על קור רוחו; אפילו כשמבטו נח על ויויאן, לא ניכר שמץ של רגש על פניו. "אוקיי, בואו נתחיל עכשיו." פביאן חייך בחן וסימן לויויאן להשתרע על הספה. פיניק דחף את כיסא הגלגלים שלו והתקדם לעברם, תוך שהוא נמנע לחלוטין ממבטה של ויויאן. "תודה לך, דוד פיניק, על הביקור האחרון." פביאן העמיד פנים של בורות, כאילו לא היה מתח כבד באוויר. הוא אמר, "אנחנו אסירי תודה על הראיון הזה, שכן הוא הגדיל מאוד את מכירות