אולם, לא היה זמן לחשוב על מה שהיא הרגישה. בלי להעז להסתכל שוב לפיניק בעיניים, היא מיהרה אל חדר האמבטיה. היא טרקה את הדלת בחוזקה, נשענה עליה, לבה דופק במהירות בחזה. זה היה קרוב מדי! עוד קצת ו... רק המחשבה על מה שיכול היה לקרות הפחידה אותה. באותו הזמן, היא הייתה קצת נבוכה. אנחנו נשואים רשמית, אז מבחינה טכנית זה נורמלי והגיוני שנעשה 'את זה'. האם זה מרושע מצדי לברוח ככה? אפילו כששאלה את עצמה את זה, המבט המסוכן בעיניו הבהב שוב במוחה. היא לא יכלה לעצור את הצמרמורת שרצה לאורך עמוד השדרה שלה. זו הייתה רק הפעם השלישית שהיא ופיניק ראו אחד את השני. היא לא יכלה לקבל יחסי מין ביניהם, אחרי שהכירו רק זמן קצר כל כך. עם זאת, אם לוקחים בחשבון את התגובה שלו קודם לכן, האם זה אומר שהקולגות הגברים שלה טעו? לפיניק הושפע, בדיוק כמו כל גבר רגיל אחר. אז, האם זה אומר שהוא לא הושפע בכלל ב'דרך הזו', למרות שהוא נכה? כשקלטה לאן המחשבות שלה מובילות, היא סטרה לעצמה נפשית. ויויאן וויליאם, מה את חושבת! למה אכפת לך אם הפונקציות האלה שלו תקינות? הסיבה היחידה שהתחתנת איתו הייתה כדי להיכנס לפנקס האוכלוסין של סאנשיין סיטי! תפסיקי לחשוב על כל השטויות האחרות האלה! אף על פי כן, היה דבר אחד שהיה מוזר מאוד. כשהיא נפלה קודם לכן על ברכיו של פיניק, היא נגעה בטעות ברגליו. היא תמיד חשבה שלאנשים מרותקים לכיסא גלגלים יהיו רגליים רזות וחלשות, מחוסר יכולת להשתמש בשרירים שלהם. באופן מוזר, הרגליים שלו היו די מוצקות. הן לא היו דומות בכלל לאיך שרגליים של גבר נכה צריכות להיות... דְּפִיקָה, דְּפִיקָה. הדפיקות הפתאומיות על דלת חדר האמבטיה חתכו את תהליכי החשיבה הכאוטיים שלה. ויויאן כמעט קפצה מעורה, הרימה את ראשה ובהתה בדלת. "מה?" "תפתחי את הדלת." קולו העמוק של פיניק קרא מהצד השני. לבה קפץ לגרונה ואיים לזחול החוצה מפיה. לפתוח את הדלת? למה? כשנזכרה במבט התאוותני בעיניו קודם לכן, אצבעותיה אחזו בחוזקה בדלפק, כשהדמיון שלה השתולל. מאחר שפיניק לא קיבל ממנה תשובה, הוא דיבר שוב, "נפל לך משהו." למילים האלה, המחשבות שלה נעצרו בבת אחת, כשהיא היססה עד מהרה. כמה רגעים לאחר מכן, היא ניגשה לדלת ופתחה אותה בסדק קטן. יד בעלת עצמות עדינות הופיעה, עם מגבת לבנה רכה. ויויאן נדהמה. "חיפשת את זה קודם, נכון? בגלל זה יצאת." היה נימה של צחוק בקושי מורגשת בקולו, שגרמה לה להסמיק בבהירות. "תודה," היא מלמלה תוך כדי קבלת המגבת. היא סגרה בחופזה את הדלת אחרי זה. כשסיימה להתייבש ולהתלבש, היא יצאה מחדר האמבטיה וראתה את פיניק כבר לבוש בפיג'מת משי כחולה כהה. הוא ישב על המיטה, עם הלפטופ שלו על רגליו. אצבעותיו רצו במהירות על פני המקלדת שלו, כשהוא נראה שקוע במה שהוא עושה. המראה הזה גרם לסקרנות של ויויאן להרים שוב את ראשה. היא חשבה שבגלל שיש לו קשיים להתנייד, יהיו לו הרבה יותר משרתים שיטפלו בו. עם זאת, היו רק מולי וליאם בכל הבית הזה שידאגו לצרכיו. זה מוזר שאין לו מטפל אישי. איך הוא עלה בעצמו על המיטה? הוא לא צריך להתקלח? לא יכולה עוד לעצור את עצמה, היא שאלה, "היי... אתה צריך להתקלח?" "כבר התקלחתי," הייתה תשובתו הפשוטה. ואני כאן, דואגת שיהיה לו קשה לנקות את עצמו. אבל הוא כבר התקלח? רגע, הוא התרחץ במקום אחר, חוץ מכאן? האם זה אומר שיש לו אישה אחרת בצד? המחשבה האקראית והמגוחכת גרמה לה ללעוג לעצמה נפשית. למען האמת, היא לא הייתה מתנגדת אם באמת הייתה לו מישהי אחרת. היא עשתה את דרכה לעבר השולחן, מתכננת לארוז את הדברים שהיא תצטרך לעבודה מחר. הבזק תפס את עינה והיא ראתה שזו הטבעת שהיא הסירה לפני שנכנסה לחדר האמבטיה. היא עצרה, לאחר ששכחה מהזוג טבעות שהיא קנתה מוקדם יותר היום. אז, היא לא ידעה שבעלה הוא מיליארדר ונשיא של חברה כה חזקה. לכן, היא קנתה את העיצוב הפשוט ביותר שהיא הצליחה למצוא. עכשיו, נראה כאילו הטבעת ממש לא מתאימה לאיש במעמדו. עם המחשבה הזו בראש, היא הציצה במבט חטוף אל האיש על המיטה. מרוצה מכך שהוא מרוכז בעבודתו, היא דחפה במהירות את הטבעת שלה לתוך התיק שלה. לאחר מכן היא הוציאה את הטבעת שהייתה מיועדת לו ודחפה אותה לאחת ממגירות שולחן האיפור. רק אחרי זה היא זחלה למיטה. לרווחתה העצומה, המיטה הייתה די מרווחת, עם שני סטים של מצעים וכריות. בישיבה בצד שלה של המיטה, עדיין היה חצי מטר ביניהם. "סיימת?" פיניק שאל כשחש בה מתיישבת. הוא אפילו לא הסתכל ממסכו. "כן." היא בחנה את המסך שלו בסקרנות. היא ידעה שהחברה שלו עסקה בעיקר באגרות חוב פיננסיות. הגרפים האדומים והירוקים ששלטו במסך לא היו הגיוניים לה בכלל, אז היא ויתרה על ניסיון להבין. "נישן?" ראשו של האיש נטה בפתאומיות מעט, כדי שהוא יוכל להציץ בה מזווית עיניו. "בטח." פחות מדקה לאחר מכן, פיניק כיבה את הלפטופ שלו וכיבה את מנורות הלילה. כשהחושך הקיף את החדר, ויויאן נעשתה עצבנית. גם עכשיו, לא היה לה מושג למה הוא רצה להתחתן איתה. לכן, היא לא ידעה אם הוא יעסוק איתה ביחסי מין. היא המשיכה לשכב שם בנוקשות, כשהדקות חלפו. בסופו של דבר, נשימתו של פיניק התייצבה והיא סוף סוף יכלה להירגע. תוך שניות, היא נרדמה שינה עמוקה. למחרת בבוקר. השעון המעורר של ויויאן צלצל בזמן והיא התעוררה. פיניק כבר הלך, המקום לידה ריק וקר. לא לקח לה הרבה זמן לעבור על שגרת הבוקר שלה. היא שמה שכבה קלה של איפור וירדה למטה. היא הייתה רק במדרגות כשהריחה את הריח הטעים של ארוחת הבוקר. מולי הייתה עסוקה במטבח כששמה לב לויויאן. חיוך חם פרח על פניה כשהיא בירכה, "גברת נורטון, התעוררת! בואי, בואי, תאכלי קצת ארוחת בוקר!" "בסדר, תודה." פיניק כבר ישב ליד שולחן האוכל. יד אחת החזיקה עיתון בעוד שהשנייה הרימה את הספל שלו כדי ללגום לגימה. כשהמבט של ויויאן נחת על אצבעותיו הדקות, עיניה נצצו בהלם.