התעוררתי לקול חבטות. נבהלתי משינתי וקפצתי מהמיטה בדיוק בזמן כדי שדלת חדר השינה שלי תיפתח. "שיט לולה, מה את עדיין עושה פה?" אבא שלי קרא, עיניו נעו סביב ומבטיעות על הופעתי המבולגנת. "אה?" זה היה הדבר הראשון שיצא משפתיי. לרגע אפילו לא זכרתי שעזבתי את הבית של סבתא. במבט מותש, אבא שלי ענה, "לעזאזל, את מאחרת לאימונים!" "מה!" נאנחתי, "למה שון לא העיר אותי?" "יש לו סיור מוקדם בבקרים." אבא שלי נאנק, "כבר התחלה רעה." "שיט, טוב לך כדי שאוכל להתלבש!" נפנפתי, רצתי למזוודה שלי ושלפתי את הדבר הראשון שראיתי. ברגע שהדלת שלי נסגרה, החלקתי חזיית ספורט שחורה וזוג טייצים שחורים. מיהרתי לסרק את השיער שלי באמצעות מראת האמבטיה. בחלק האחורי של הראש שלי זכרתי את התגובה של טיילר על כך שאני נראית גותית. חייכתי לעצמי במראה. דהרתי במורד המדרגות, כמעט הפלתי את סבתא שלי בדרך. "לולה, אם תסיימי את חיי בהפלת אותי במדרגות האלה, אני ארדוף אותך!" סבתא קראה אחרי, אבל כבר דהרתי דרך הדלת הקדמית. הבטן שלי רעמה, דרשה שנחזור הביתה ונאכל ארוחת בוקר. כמה שהייתי רוצה להיענות, לא יכולתי. "אלה, הוא הולך להיות עצבני." מאיה נאנחה. "ובכן, גם אני לא ראיתי אותך מעירה אותי בזמן!" רטנתי לעברה. "הייתי עסוקה." מאיה משכה בכתפיה, נותנת תירוץ חצי אפוי. "את זאבה ארורה שחיה בראש שלי, מה כבר יכולת לעשות?" נענעתי את ראשי לעברה. הקול של מאיה השתתק בראשי וגלגלתי את עיני. בפעם אחת הייתי אסירת תודה שהבית שלנו היה במרחק ריצה קצרה מבית הלהקה. עד שהריאות שלי התחילו לבעור, יכולתי לראות שאחרים כבר מתאמנים. החלקתי לעצירה מול כולם. מהמבטים, היו לפחות שלושים זאבים אחרים שנכחו באימונים. מיד שמתי לב שאנשיו של אלפא אשר הסתובבו מסביב. כל אחד נראה כאילו הוא חצי ענק, ולרבים היו צלקות מחרידות על חלקים שונים בגופם. כל אחד היה חתיך לגמרי בצורה חייתית כלשהי. הייתי כל כך עסוקה בלבהות בגברים חסרי החולצות שלא שמעתי כשמישהו מאחוריי השתעל. הסתובבתי וכמעט נתקעתי בחזה של מישהו. "ובכן לעזאזל," הנשימה של מאיה נעצרה בגרונה. יכולתי רק להניח שהסתכלתי לתוך עיניו של אלפא אשר. עיניו היו בצבע של דבש נוזלי, וכרגע הן היו נעוצות ישירות בפניי. "האם לא אמרתי לך במפורש לא לאחר?" קולו הצרוד היה קשה, חסר כל רגש מלבד חוסר סבלנות. "בבקשה," מאיה גלגלה את עיניה "ממה שנראה, שינה הייתה בהחלט טובה יותר מזה." הטון של קולו הרגיז אותי. הוא נשמע כמו האלפא הטיפוסי חם המזג שלך. בלי לחשוב על זה עד הסוף, הרגשתי שהמילים נופלות משפתיי. "אני לא טובה עם חוקים." אמרתי בבוטות, מביטה עליו מלמעלה. הבחור היה חייב להיות מעל 1.80 מטר. חנקתי צחקוק תוך כדי שאני תוהה אם הוא יכול לתת לי כמה סנטימטרים. הוא התנשא מעליי וגרם לי להיראות כמו ילדה. צפיתי בשקט כשהגבה הכהה שלו התרוממה למשמע דבריי, עיניו רתחו בשקט, שמרתי על עיניי נעוצות בשלו, אבל שמתי לב שהשריר בלסתו זז. אני מניחה שהוא לא אהב שלא מצייתים לו. "ובכן, נצטרך לשנות את זה." קולו היה קר כשהוא ניתח אותי. לא יכולתי להגיד אם הרגשתי כמו חתיכת בשר או איילה תמימה שהועמדה לשחיטה. "אם הוא לא היה כל כך יפה תואר, הייתי אומרת לו ללכת להזדיין." מאיה גלגלה את עיניה. "אלוהים, את גרועה ממני." צחקקתי. "כן, זה מוטל בספק." מאיה חייכה. "בהצלחה." שוב, שפתיי הטיפשות שלי השמיעו את המילים לפני שהספקתי לחשוב עליהן עד הסוף. שפתיו היו צמודות בקו ישר ורציתי נואשות לצחוק. ציפיתי להרבה יותר מהאלפא הקטלני ביותר. "בהצלחה? בהצלחה? את מנסה לגרום לנו להיהרג ביום הראשון שלנו בחזרה?" מאיה נזפה. "את זו שאמרה שהיית אומרת לו ללכת להזדיין." גלגלתי את עיני לעברה. "ובכן, לא עשיתי את זה, נכון?" מאיה נפנפה. "מה שמך גורה?" קולו הקר נהם. התעלמתי מהעובדה שהשערות על זרועותיי נעמדו ואני עניתי לאלפא חם המזג. "לולה. ושלך?" חייכתי, כבר ידעתי את שמו לפי הדומיננטיות והסמכות שהוא שידר. "האלפא החדש שלך." הוא ענה, בוחן את התגובה על פניי. האם הוא באמת חשב שאין לי מושג מי הוא? טוב, מי אני שארוס את הכיף. "כאילו שזה לא היה ברור." מאיה צחקה. נתתי לחיוך שלי להעמיק, "אה, באמת?" נתתי לזעזוע מזויף ליפול על פניי. יכולתי לראות את הכעס מנצנץ בעיניו וחיכיתי. עכשיו, בדרך כלל אין לי משאלת מוות, אבל כבר התחלתי ברגל שמאל. יכולתי להגיד ממרחק רב שאלפא אשר היה אחד מאותם אלפות טיפוסיים שרצו שכולם יעמדו בתור כמו נתינים קטנים טובים. הייתה לי בעיה גדולה עם זה, וזה לא עזר שנראה היה שאני פולטת את הדבר הראשון שעולה בדעתי. הופתעתי כשאלפא אשר הסתובב, פונה לזאבים האחרים באימונים. "שימו לב כולם." אלפא אשר נזף. תוך רגע עיני כולם היו על אלפא אשר ועלי. סירבתי להתכווץ תחת תשומת הלב. הקול של אלפא אשר קיבל איכות גסה, כזו שכמעט גרמה לי לרעוד. לא יכולתי שלא לשים לב לעיניו המפוחדות של שון עלי, תוהה מה לעזאזל אני עושה. "לולה החליטה שלישון היה חשוב יותר מלהשתתף באימונים היום. לצערי, כבר אין לנו אף אחד זמין שהיא תוכל להצטרף אליו." קולו העמוק של אלפא אשר רעם מעל כולם, מצווה על תשומת הלב המלאה שלנו. נתתי לניצוץ התקווה הקטן לפרוח בתוכי, אולי אוכל פשוט לשבת בחוץ היום. "אל תדאגו. אני אהיה השותף של לולה." המילים הקשות של אלפא אשר היו כמו דלי מים קרים. "שיט, ממש עשית את זה עכשיו." מאיה נאנחה. "לעזאזל, מה אני עושה?" שאלתי אותה. "אממ, תנסי לא למות?" מאיה משכה בכתפיה. "תודה על החוכמה האינסופית שלך, מאיה." גלגלתי את עיני לעברה. "אין בעיה. אני חיה כדי לשרת." היא צחקקה, "אבל ברצינות, תנסי לא למות. את יודעת איך להילחם. לעולם לא תנצחי, אבל את עדיין יכולה להילחם." היא משכה בכתפיה. כולם החלו להתאמן לדבריו של אלפא אשר. שון שלח לי מבט אחרון מלא רחמים ופאניקה לפני שחזר ליריב שלו. נפנפתי והסתובבתי להסתכל על אלפא אשר. רציתי להסתכל טוב על הבחור. לצערי הרב, הלסת שלי נפלה. אלפא אשר היה חייב להיות הגבר הכי מושך שראיתי אי פעם. שיערו היה בצבע של שוקולד מותך, קצר אבל גם מבולגן בצורה משכרת. ניסיתי לא לרייר כשהוא החליק את חולצתו, וחשף חזה מצולק אבל חטוב. "תסגרי את הפה שלך, לולה." אלפא אשר נזף, וגלגלתי את עיני לעברו. יכולתי לשמוע את הנחירה רוטטת בחזהו וטפחתי לעצמי נפשית. "את באמת לא צריכה להמשיך להרגיז את הבחור, את עומדת להילחם בו." מאיה נאנחה, אבל יכולתי להגיד שהיא נהנתה מההתנגדות שלי. "כן כן, אני יודעת." רטנתי. לפני שהייתה לי הזדמנות להגיב, אלפא אשר שיגר את עצמו לעברי. נאנקתי כשאיגרופו פגע בבטני, ואילץ אותי אחורה. יכולתי להרגיש שאני מאבדת שיווי משקל כשהוא הגיע למכה נוספת. נתתי לכוח הכבידה לקחת אותי אחורה והתגלגלתי הצידה בדיוק בזמן כדי להתחמק מאגרוף נוסף. קמתי על רגליי ונענעתי את הכאב. זה היה אותו דבר כמו להתאמן עם כריס. אני יכולה לעשות את זה. לא יכולתי לתת למראה האלוהי ללא דופי שלו להסיח את דעתי. צפיתי כשהוא הסתער קדימה, זרועו נמתחה כדי להנחית אגרוף. העמדתי פנים שאני פונה שמאלה רק כדי להתגלגל מתחת לרגליו ולשגר את עצמי לגבו. נאחזתי בגבו בחירוף נפש. בשלב מסוים כמעט התחלתי לצחוק, הייתי כמו תרמיל מיניאטורי עליו. קפצתי מגבו בדיוק בזמן כדי שהוא יתגלגל על הקרקע. "זה היה כואב." מאיה מלמלה, בידיעה שהוא התכוון לעשות את זה כשאנחנו עדיין נעולים על גבו. אם זה פגע באלפא אשר, הוא לא הראה סימנים לכך. "את מהירה." אלפא אשר ציין, זורק עוד כמה מכות לפנים ולגוף שלי, שלמרבה המזל הצלחתי להתחמק מהן. הבחור הזה היה מהיר. מהיר יותר מכריס וזה באמת אומר משהו. "אני כן. ואתה מכה חזק." נזפתי, מתחמקת מאגרוף נוסף. לא זזתי מספיק מהר ונרתעתי כשאיגרופו שרט את הירך שלי. לא הייתי בטוחה כמה זמן ביליתי בהתחמקות מבעיטות וממכות של אלפא אשר. עד שהאשר הפסיק לתקוף אותי, הייתי מותשת לחלוטין. בעוד שהצלחתי להתחמק מחלק ממכותיו, הוא היה מהיר בהרבה מהאדם הזאב הרגיל. כל גופי כאב ונאנח. אלפא אשר היה קטלני לחלוטין. הוא חייב היה להיות טוב בשליטה בכעס שלו כי היו לו לפחות שלושים וחמש הזדמנויות להרוג אותי. בדיוק כשעמדתי לעזוב עם שאר הקבוצה, אלפא אשר קטע אותי. הוא עמד מולי, ידיו שלובות על חזהו. הוא החליק את חולצתו חזרה אחרי האימון. מקלפת את עיני מהוורידים הבולטים על זרועותיו, הסתכלתי לתוך עיניו בצבע הטופי. "למדת משהו היום, לולה?" קולו המחוספס היה קר וכמעט מתנשא. שוב, נראה היה שאין לי שליטה עצמית סביבו. שפתיי דיברו את המילים לפני שלמוחי הייתה הזדמנות לעמוד בקצב. "כן, האף שלך מתעוות לפני שאתה זורק אגרוף." אמרתי בחוסר הבעה. צפיתי כשרסיסים של זהב הסתובבו בעיניו ותהיתי אם הזאב שלו קרוב לעלות לפני השטח. יכולתי להרגיש את ליבי פועם, ואני לא חושבת שזה מהשעות של האימונים שזה עתה עברתי. "האם את בכוונה לא מצייתת, או שזה פשוט משהו שאת נהנית לעשות." השרירים בלסתו זזו שוב כשהוא נתן לי מבט מוזר. "זה רק אחד מהאיכויות המאוד מושכות שלי." משכתי בכתפיי והסתובבתי על עקבי לפני שאוכל לומר משהו שבאמת הרגיז אותו. קרסתי בערימה על הספה, מעירה את אבא שלי מכורסתו בנחירה מופתעת. "אני רואה שהאימונים עברו טוב." הוא רטן, "אני רואה שאת עדיין בחיים." כאילו זה הישג. "הגוף שלי כואב." נאנחתי, מטילה את ראשי אחורה על הספה. "אלפא היה השותף של לולה ליום." שון חייך, אבל הוא גם נראה מוקל. "תשתוק ותן לי לסבול בשקט." רטנתי, שמחה לקבל את העוגייה שסבתא שלי הציעה לי. "אל תאחרי מחר ואולי זה לא יקרה שוב." שון חייך. "מחר?" נאנחתי. פעלתי לגמרי היום, אפילו לא חושבת על מחר. נהדר.