נשארתי על הספה, מתבוססת בכאבי, עד שהריח של ארוחת הערב הרים את רוחי. סבתא שלי בישלה שוב, ולמרות שממש אבא שלי מחה, יכולתי להגיד שהוא התגעגע לבישולים שלה. ישבנו סביב השולחן, אוכלים ארוחת ערב ומחליפים סיפורים. אבא רצה לדעת הכל על מה שהסתבכתי איתו בזמן שהייתי בחוץ. "אז כבר סיימת תיכון?" שאל שון, ויכולתי להגיד שהוא קצת קינא. שון סיים לפני שנה בגיל 18. בזמן שאני למדתי בבית, הוא אולץ ללכת לבית הספר הציבורי המקומי. "כן, סיימתי רשמית." הקנטתי, מוציאה לו לשון. אבא שלי חייך אלינו בזמן שהתווכחנו, "עכשיו נשאר רק עוד שנה אחת ותוכלי למצוא את בן הזוג שלך." אבא שלי קרץ לי. יום ההולדת ה-19 שלי לא היה בעוד כמה חודשים. מגיל שמונה עשרה כל אנשי הזאב יכולים להרגיש את בן הזוג שלהם. כלומר, אם הם נמצאים בטווח הרחה. למרות שאני לא. "אלוהים, את יכולה לתאר לעצמך את זה. בן הזוג שלה יצטרך לסבול הרבה." שון חייך לעברי. גלגלתי עליו עיניים, "אני בהחלט לא הולכת להקל עליו." "אז מי לעזאזל אימן אותך בזמן שהיית בחוץ? האלפא היה כאן כבר שבוע ולא ראיתי אף אחד שמסוגל לעמוד בקצב שלו." שון קמט את מצחו, כמובן שהתעניין במאמן שלי. אני וסבתא שלי נפגשנו במבטים רק לשנייה. "לא הרגשתי שאני עומדת בקצב שלו." משכתי בכתפי, מתכווצת מכאב בכתף הכואבת שלי. "בהחלט היית. כולם אחרים קיבלו מכות רצחניות." שון הצטמרר. "הוא גרם לכל אחד מאיתנו להילחם בו אחד על אחד כדי לראות מה אנחנו מסוגלים." "אז זה אומר שהוא לא יהיה השותף שלי מחר?" שאלתי בשמחה. הפחד שלי לגבי מחר התפוגג משנייה לשנייה. "אני מניח שלא." שון משך בכתפיו, "עכשיו תגידי לי, מי המאמן שלך?" עצרתי צחקוק עצבני ואמרתי "אה, רק השכן של סבתא. הוא ממש מיומן בג'וג'יטסו ודברים כאלה." משכתי בכתפי כאילו זה לא עניין גדול. השלכתי מבט חמקמק לסבתא שלי והיא קרצה לי בחזרה. "יש לך תוכניות לסוף השבוע, לולה?" שאל אבא שלי בין ביסים. מחר היה יום שישי, מה שהשאיר את שבת וראשון ללא אימונים. "ממ, לא ממש. אין לי ממש חברים כאן יותר." משכתי בכתפי. למעשה, לא היו לי חברים כל השנה. החברה היחידה שלי הייתה סבתא, כריס והעובדים בסופרמרקט שאליו היינו הולכים לעתים קרובות. לא הרגשתי צורך להקיף את עצמי באנשים יותר. "תמיד תוכלי לדבר עם ברייונה, את יודעת." שון משך בכתפיו כאילו זה לא עניין גדול. אנחתי ונשכתי את שפתי, "אני לא יודעת לגבי זה. היא בטח עדיין כועסת עליי, אני יודעת שאני הייתי." ברייונה הייתה אחת החברות הכי קרובות שלי, אבל כשלי ולטיילר התחלנו לצאת שמתי אותה בצד. לטיילר הייתה קבוצת חברים משלו שלא חיבבו את ברייונה וכמו אידיוטית בחרתי בהם על פניה. "לא הייתי כל כך בטוח לגבי זה," שון משך בכתפיו "דיברתי איתה במהלך האימון והיא שאלה מה שלומך. היא אמרה שהיא הרגישה נורא לגבי מה שקרה בינך לבין טיילר." "באמת, היא אמרה את זה?" הרגשתי את עצמי מחייכת למרות הכל, אולי זה לא יהיה כל כך נורא לדבר איתה. "היא כן. עברה שנה מאז, לולה. היא אולי התגברה על העבר." שון משך בכתפיו. אחרי ארוחת הערב קפצתי למקלחת, כמעט מתנדנדת על הרגליים מרוב תשישות. כואב ככל שהרגשתי, ידעתי שזה רק יחמיר בבוקר. נפלתי על המיטה ושמעתי משהו מתקמט מתחתיי. נאנחת בצורה דרמטית, התהפכתי והרמתי את פיסת הנייר המקומטת שהנחתי עליה. ברוכה השבה, לולה. הכתב הרגיש מוכר במידה מסוימת, אבל לא הצלחתי להיזכר איפה ראיתי אותו קודם. "מה לעזאזל." מלמלתי, דוחפת את הפתק לאחת ממגירות השידה שלי. "מוזר." משכתי בכתפי, נותנת לתשישות שלי להשתלט עלי כשנרדמתי על הכיסויים שלי. התעוררתי בבוקר מוקדם, כשבעצם זכרתי לכוון שעון מעורר בטלפון שלי. דבר אחד פחות שניתן להעיר לי עליו. החלקתי חזייה ספורטיבית אפורה ומכנסיים קצרים תואמים. אפילו הצלחתי לאסוף את השיער הארוך שלי לקוקו מסודר. הגעתי לבית הלהקה בדיוק בזמן. כשאני מרגישה אנרגטית מארוחת הבוקר ומשינה טובה, עשיתי את דרכי לשאר המתאמנים. כמו תמיד החדר הגדול שבו התאמנו היה חשוף, רק ריצוף קצף דק הגן עלינו מהרצפה הקשה שמתחת. "אני רואה שלא איחרת היום." שון חייך אלי. חייכתי בחזרה, "אני הפנים של האחריות." "היי, לולה." קרא לי קול נשי. פניתי והסתכלתי לתוך זוג עיניים חומות מוכרות. ברייונה חייכה אלי חיוך קטן. שמתי לב כמה שונה היא נראתה למעשה. השיער הבלונדיני המלוכלך שלה היה קצוץ קצר באחד מאותם תספורות פיקסי. "היי, ברייונה. טוב לראות אותך." חייכתי אליה בחזרה. היא חייכה חיוך קטן והנהנה, "עשית טוב אתמול." צחקתי בלעג, "תגידי את זה לגוף הכואב שלי." רצתי לחדר ההלבשה ודחפתי את התיק שלי לתוך אחד הלוקרים, ממהרת לחזור לפני שהאימון התחיל. "תשומת לב כולם." קרא קולו העמוק של אלפא אשר. לא שאודה בזה אי פעם, אבל הקול שלו לבדו היה מדהים. הקול שלו דרש את תשומת הלב שלך, בעוד שהמילים שלו דרשו את הציות שלך. "תתחלקו לזוגות עם השותפים שלכם. כל אחד בתורו יתחלף בין תנועות התקפיות והגנתיות. אלכסנדר וג'קס יספקו עזרה." אלפא אשר קרא לכולנו. "הוא נראה אפילו יותר טוב היום." מאיה חייכה לעברי. "תשתקי, אנחנו אמורים לשים לב." רטנתי אליה. נתתי לעיניים שלי לסטות מהשיער הלא מסודר שלו לעיני הדבש שלו. הוא באמת נראה טוב היום. הוא לבש חולצת טי שחורה פשוטה ומכנסי ספורט רפויים. ברגע שהוא סיים לדבר כולם התחלקו לקבוצות שלהם. עצרתי אנחה כשראיתי את אלפא אשר עושה את דרכו אליי. "אני רואה שהצלחת להגיע בזמן היום." עיני הדבש שלו נעצו בי מבט, מבלי להביע רגש אחד. העיניים שלי ריצדו ללסת החתוכה שלו ושמתי לב שהשריר בלסת שלו עדיין. לא יכולתי שלא לתהות אם הוא זז רק כשהוא עצבני. "את הולכת לבחון את התיאוריה הזאת, נכון?" מאיה נאנחה, מנענעת בראשה. "אל תגידי שאת לא סקרנית." חייכתי כשהיא נשארה שקטה. "מצער, לא?" נאנחתי, ממצמצת בריסים לעבר פניו הבלתי משתנים. הבטן שלי עשתה סלטה קטנה כשהוא העביר את אצבעותיו בשיערו הלא מסודר, שומר על פנים ישרות כשהוא הסתכל עלי. "תתחילי בהגנה." קולו המחוספס ציווה עלי, ונאנחתי לעברו. לפני שהספקתי לקחת נשימה ארורה, הוא הסתער עלי כמו רכבת משא. הגנה היא הנקודה החזקה יותר שלי. אני קטנה ומהירה, אז אני בדרך כלל יכולה לצאת ממצבים בקלות. להילחם נגד אלפא אשר היה סיפור אחר לגמרי. כל תנועה שהוא עשה חושבה במיוחד בשבילי. זה היה כאילו הוא ידע מיד את נקודות התורפה של היריבים שלו והתאים את הטכניקה שלו כדי להשתמש בה נגדו. הדבר היחיד שהיה לי נגד אלפא אשר היה הזריזות שלי. עשיתי התעמלות עד גיל ארבע עשרה, ועדיין תרגלתי את מה שלמדתי. זריזות הייתה יכולה להיות מועילה יותר אם אלפא אשר לא היה כל כך מהיר. אחרי מה שהרגיש כמו שעות, עברנו להתקפה. היה לי קשה יותר ויותר להתרכז באימונים כשהאיש האלוהי הזה ניסה להרוג אותי. אפילו כשהוא היה רצחני הוא נראה טוב. "את צריכה לצבור שרירים. אני בקושי מרגישה את המכות שלך." אלפא אשר נזף, מוציא אותי מהמחשבות המפחידות שלי עליו. נאנחתי וגלגלתי עליו עיניים, "אני רק 47 קילו, יש רק כל כך הרבה שרירים שיכולים להיות לי בגוף. לא כולנו יכולים להסתובב שריריים." "אם היית נלחמת טוב כמו שאת מדברת, אולי היית יכולה להיות יריבה בשבילי." אלפא אשר אמר בקול קר. טחנתי את השיניים שלי, מנסה להילחם בעבר הכעס שרותח בעורקיי. הרגשתי את האגרופים שלי קמוצים והזעם שלי משתלט. לא היה שום דבר ששנאתי יותר מאשר יחס של חולשה. טיילר לעולם לא ייתן לי להתחיל להתאמן, והתעקש שאני קטנה מכדי לשרוד בקרב אמיתי. בדיחה עליו. בתעלה של הכעס שלי, הסתערתי על אלפא אשר. הצלחתי להתחמק בקלות מניסיון ההטחה שלו לקרקע. מתגלגלת הצידה וקופצת על רגליי, הנדנדתי את אגרופי לצד פניו. השתמשתי בכל הכוח שהיה לי בגוף. חייכתי כשאגרופי יצר קשר עם לחיו של אלפא אשר. יכולתי גם להישבע ששברתי את מפרק האצבע שלי. לצערי הרב, אלפא אשר נראה לגמרי לא מושפע. האימון הסתיים ואחרי כמה מבטים עייפים לכיווננו, כולם או הלכו לחדרי ההלבשה או יצאו בדלת הראשית. הוא נתן לי מבט מוזר, ספקולטיבי והנהן פעם אחת. "הרבה יותר טוב." הוא נהם, בלי להראות אף אחד מסימני הכאב שקיוויתי להם. "הכעס שלך מחזק אותך." אלפא אשר הצביע, בעיני הדבש שלו היו כתמי זהב ששוחים בתוכם. לא מסוגלת לעצור את המילים בחזרה, חייכתי. "תודה, חשבתי עליך." לפני שאלפא אשר הספיק להגיב רצתי לחדר ההלבשה. כל הבנות התפנו במהירות ותפסתי את הבגדים הנקיים מהתיק שלי. קיללתי, כששמתי לב ששכחתי לתפוס חזייה רגילה. החלקתי את חזיית הספורט הספוגת זיעה שלי והחלקתי חולצת טי. החלפתי את מכנסי הספורט שלי במכנסי ג'ינס פשוטים. טרקתי את הלוקר וסובבתי, כמעט מתהפכת. אלפא אשר עמד כמה סנטימטרים ממני. מבטו הקר גרם לי לבלוע רוק. הרגשתי את גבי פוגע בלוקרים כשאלפא אשר צעד קדימה. "את מקבלת הנאה מאי ציות?" קולו היה שקט ומחוספס. עיניו סערו בזהב, מה שהפך אותן למהפנטות עוד יותר. לקחתי נשימה איטית, ושמתי לב כמה טוב הוא הריח. צרוד מאימונים אבל ארצי. ריח הזיעה והקולון התערבבו כדי ליצור משהו חדש לחלוטין. חייכתי אליו, בתקווה שהוא לא ישמע את פעימות הלב המהירות שלי. "אני מקבלת הנאה מהרבה דברים. להיות לא צייתנית זה רק תכונת אופי שלי." "את תצייתי לאלפא שלך." אלפא אשר נזף, והתנגדתי לדחף לגלגל עיניים. "אל תעזי, לולה." מאיה נזפה, בידיעה מה אני עומדת להגיד. "ואם לא?" הקנטתי, שומרת את עיניי נעולות על כתמי הזהב שסערו בעיניו. "אופס, מאוחר מדי." צחקקתי על מאיה. "אם הוא יהרוג אותנו אני לעולם לא אדבר איתך שוב." מאיה נהמה. אלפא אשר צעד צעד נוסף קדימה ויכולתי להרגיש את הבטן החתוכה שלו צמודה לחזה שלי. מצאתי את עצמי רוצה להסתכל למטה על שפתיו, ומיד דחיתי את הרעיון. עכשיו לא היה הזמן להתנהג כמו כלבה מיוחמת. שיחקתי באש והייתי צריכה את השכל שלי. הרגשתי את הפטמות שלי מתקשות כשהן התחככו בבטנו של אלפא אשר והתנגדתי לדחף להתכווץ. הגוף הטיפש שלי הגיב בצורה שלא ציפיתי לה. מבטו של אלפא אשר מעולם לא עזב את שלי, אבל הייתי כמעט בטוחה שהוא יכול להרגיש את הפטמות הקשות שלי משפשפות אותו. "אל תבחנו את הסבלנות שלי, לולה." אלפא אשר נזף, אבל עמדתי על שלי. לרגע דאגתי שדחפתי אותו רחוק מדי, אבל אף אחד מהאינסטינקטים שלי לא חשב שהוא עומד לפגוע בי. מסיבה כלשהי, הרגשתי בטוחה. המחשבה הזאת לא גרמה לי לחבב את אלפא אשר באופן קסום. ידעתי עם מי אני מתעסקת, ובמוקדם או במאוחר זה עלול לחזור ולנשוך אותי. ניסיתי לא להשתגע כשקלטתי כמה קרוב הוא היה אליי. יכולתי להרגיש את נשימתו מניפה את פני. "סליחה, אלפא." חייכתי, ממצמצת בריסיי. עיניו נעשו יותר ויותר זהובות, ונשמתי נשימה מהירה כשפנה והסתער החוצה מחדר ההלבשה. "היה לך מזל." מאיה נאנחה. "אני לא יודעת לגבי זה." הרהרתי. "הוא לא נראה כאילו הוא עומד לפגוע בנו." אחרי שלקחתי כמה רגעים נחוצים כדי להרגיע את הלב הפועם שלי, עזבתי את חדר ההלבשה ויצאתי החוצה.