צעדתי במורד הרחוב, ותהיתי אם החיוך המרוח שהיה לי היה חרוט על פניי לצמיתות. לפחות אלפא אשר ידע עכשיו שתמיד התנהגתי ככה. גם עם אלפא חדש בשלטון, הדברים בעיירה הקטנה הזו נשארו אותו הדבר. רק קומץ אנשים באמת השתנו. לצערי, אף אחד מהממזרים לא השתנה. הסתובבתי בחוסר מטרה, מתגעגעת לטעם של קפה מוקה על הלשון שלי. "היינו חייבות באמת לשפוך עליו את הקפה?" מלמלתי. מאיה גלגלה את עיניה, "מה עוד ציפית שנעשה?" "אני לא יודעת." נאנחתי, "אגרוף לגרון?" האוזניים של מאיה זקפו, "שיט, הלוואי שהייתי חושבת על זה. אפשר לחזור?" צחקקתי עליה, "אולי בפעם הבאה. אני בטוחה שזו לא הפעם האחרונה שהוא יגיד איזה חרא מטומטם." "מבטיחה?" מאיה נשמעה מלאת תקווה. חזרתי הביתה, והרגשתי כאילו היום שלי היה חסר אירועים לחלוטין. כשנכנסתי בדלת קיבל אותי הריח של הבישולים של סבתא שלי. צלחות של ממתקים היו מפוזרות לאורך הדלפק, והיא בדיוק הוציאה תבנית של בראוניז להתקרר. "אווו." קרקרתי, מושיטה יד להרים אחד מהעוגיות שלה כשהיא הכתה על היד שלי. "לא בשבילך, גברת!" סבתא שלי נזפה בי, "הם בשביל המשפחות האחרות בלהקה הזו שאיבדו מישהו בקרב." נאנחתי, העוגיות באמת נראו מדהימות. המבט הקשוח של סבתא שלי התרכך והיא הושיטה לי עוגייה. "עכשיו צאי החוצה ותעזרי לאבא שלך בגינה." היא דחפה אותי לעבר הדלת האחורית וגנחתי. "אל תעני לי בחוצפה. יש לך את העוגייה שלך, עכשיו לכי!" היא הניסה אותי. דחפתי את העוגייה לתוך הפה שלי וגנחתי מהטעם השוקולדי. יכולתי לראות את אבא שלי על ברכיו חופר כמה מהפרחים המתים. לאמא תמיד הייתה גינה ענקית, משהו שהיא אספה מסבתא. "אני רואה שהדיקטטורית ציוותה גם עליך לעבוד." אבא שלי רטן עם חיוך על פניו. "כן אדוני." חייכתי, יורדת לעזור לו. "היא שילמה לך בממתקים גם?" אבא שלי צחקק. צחקתי עליו, "כן, היא נתנה לי עוגייה." "באמת? אני קיבלתי שתי עוגיות ובראוני אחד." אבא שלי חייך בזמן שהפה שלי נפער בתדהמה. "סבתא זה לא הוגן." צעקתי לעבר הדלת האחורית. הראש שלה הציץ החוצה והסתכל בינינו, "מה לא הוגן?" "נתת לו יותר ממני!" נתתי לה פרצוף נזוף, "שכר שווה עבור עבודה שווה!" מחיתי. היא חייכה אליי, "אבא שלך היה כאן בחוץ מאז שעזבת הבוקר." ובזה היא הכניסה את הראש שלה בחזרה פנימה. "את רוצה להתגנב קצת כשהיא לא רואה?" אבא שלי הציע להרוויח חיוך ערמומי ממני. צחקקתי, "אתה יודע שהיא תתפוס אותנו נכון?" "לא אם נרוץ מספיק מהר." אבא שלי משך בכתפיו, אבל חיוך שיחק על שפתיו. "אני עדיין מהיר בשביל זקן." "אף אחד מאיתנו לא יהיה מהיר אם נמשיך לאכול את הממתקים שלה." צחקתי, קורעת עוד צמח מת. אבא קימט את מצחו, "את בהחלט צודקת." ניהלנו שיחה קלה כששלפנו את הצמחים המתים מהגינה של אמא שלי. שלפנו את השתילים הקטנים מתוך המכלים שלהם ושתלנו אותם באדמה שסבתא שלי קנתה. שעות חלפו ולבסוף סיימנו. הסתכלתי על הגינה החיה עכשיו וחייכתי. "אמא הייתה אוהבת את זה." חייכתי לאבא, מצביעה על הגרדניות המפוזרות מסביב. אבא שלי צחקק, "היא תופתע לראות אותנו עובדים בגינה." "היא בטח הייתה משתגעת ואומרת שעשינו את זה לא נכון." שנינו צחקנו עד שדמעות שרפו את עינינו. היה קשה להסתדר עם אמא, אבל זה לא שינה את המקום שהיא תפסה בליבי. סבתא קראה לנו פנימה והושיטה לכל אחד מאיתנו סנדוויץ', שקית צ'יפס וסודה. אחרי שלעסנו את האוכל שלנו, חזרתי החוצה. מחשבה תועה חלפה במוחי ונזכרתי בבור השחייה שטיילר ואני היינו הולכים אליו. מעולם לא סיפרנו לאף אחד אחר על זה, שמרנו את זה בינינו. זה היה אחד הדברים הקסומים ביותר שראיתי אי פעם. הוא היה שוכן עמוק בתוך היער, רחוק מכל שביל. הדבר הכי טוב בבור השחייה היה שצוותי הסיור מעולם לא התקרבו מספיק כדי למצוא אותו. באופן אימפולסיבי, הסתובבתי ופניתי לכיוון היער. חציתי בתים רבים וכמה חנויות עד שהבניינים נעשו דלילים הרבה יותר. חציתי את הרחוב והלכתי דרך מגרש משחקים לילדים. הצצתי מסביב כדי לוודא שאף אחד לא מסתכל, והחלקתי לתוך היער. זה היה כמעט חצי שעה הליכה דרך היער עד שיכולתי לשמוע את המים הזורמים. פניי פרצו לחיוך כשראיתי את בור השחייה. הוא נראה אפילו טוב יותר ממה שהיה. המים היו צלולים כבדולח. המפל בקצה שאג כשנפל לתוך פני השטח של הבריכה. טיילר ואני בילינו אינספור קיצים מתגנבים לבור השחייה. כשמסתכלים על המקום הזה, כל הזיכרונות המלווים אותו צצים לי בראש. הופתעתי מכמה שמחתי. לקח לי כמעט שישה חודשים להתקדם לחלוטין מטיילר, אבל עכשיו הייתי לגמרי נינוחה. "נו, את סתם הולכת לעמוד כאן ולבהות בו?" מאיה הקניטה אותי. צחקקתי והתפשטתי לחזייה ותחתונים, מניחה את הבגדים שלי על אחד מהעצים הרבים. טיפסתי לראש המפל וקפצתי פנימה בצווחה נרגשת. המים הקרירים הרגישו מדהים על העור המחומם שלי. זו בהחלט הייתה הדרך הטובה ביותר להתקרר אחרי גינון במשך שעות. שחיתי מתחת למפל וצחקקתי כשהוא שטף את ראשי, וגרם לפיסות שיער שלי להיצמד לפניי. שאפתי נשימות עמוקות של האוויר הלח סביבי. הריח היה תמיד אחד מהחלקים האהובים עליי בבור השחייה הנסתר. הוא הריח כמו מים נקיים ואדמה לחה. שחיתי לאחד הסלעים הגדולים הבולטים מהמים ומשכתי את עצמי עליו. הסלע היה בגודל ובצורה המושלמים להשתרע עליו. המים ליטפו את ברכיי, מטביעים את רגליי בעומקם הקריר. מחשבותיי נדדו חזרה לתקופה שבה טיילר ואני היינו באים לכאן. היו לנו כמה סשנים כבדים של התמזמזויות כאן ומדי פעם הייתי נותנת לו לשוטט עם ידיו על גופי. מעולם לא הגענו רחוק יותר מזה, למרבה המזל. נתתי למחשבותיי לנדוד, והופתעתי כשאלפא אשר מצא את דרכו למחשבותיי. בעוד שהאיש הרגיז אותי עד בלי די, היה כיף להרגיז אותו. חשבתי על הדרך שבה הוא נראה הבוקר, איך הכעס שלו הפך אותו ליותר סקסי. התעוררתי ממחשבותיי כשקלטתי שהיד שלי נסעה הרבה יותר נמוך על גופי, רצה לאורך החריץ הלח שלי. בעוד שהמוח שלי נרתע מהמחשבה לגעת בעצמי לאלפא אשר, עבר כל כך הרבה זמן מאז שגרמתי לעצמי הנאה. הוצאתי אנחה קטנה כשאצבעי רצה על הדגדגן שלי. האנחות הקטנות שלי מילאו את היער השקט ונתתי לעצמי להיסחף בתחושות הממלאות את גופי. נתתי לאצבע להחליק בתוך הנרתיק שלי, מנפחת אותה בעדינות פנימה והחוצה כשהלחץ בגרעין שלי החל להיבנות. ראשי נסוג קדימה לנוכח רעש של שיחים מרשרשים. כתבתי את זה כמו צבי או חיה אחרת. המים הקרירים הפכו חמים כשאלפא אשר נכנס לתמונה, עיניו בצבע טופי הסתחררו בזהב. נשימתי נעתקה בגרוני, ולא יכולתי להאמין למה שאני רואה. איך לעזאזל הוא מצא אותי כאן? הוא עקב אחריי? שלפתי את ידי מהתחתונים שלי והחלפתי למים. ליבי דפק בחזי בחוזקה במחשבה שהוא תפס אותי, אבל לא יכולתי למקם אם זה מבוכה או התרגשות. טבעתי את עצמי במים עד עצם הבריח שלי, ושמרתי את עיניי נעולות על פניו. "צאי מהמים, לולה." קולו המחוספס ציווה עליי, והרגשתי את הליבה שלי מתכווצת. הסתכלתי עליו בעקשנות, ותהיתי מה הוא חושב שהוא עושה. אני לא טועה כאן. פשוט דאגתי לענייני, נהנית מעצמי ומהמים. הוא זה שהגיע והפר את שלוותי. "לולה." קולו יצא כאזהרה. כבר בחנתי את סבלנותו, לא שהוא חסר הרבה מה לתת. "צאי מהמים." הוא נזף, גופו השרירי היה מתוח. קצת הרפיה תועיל לו. נעצתי מבט בפניו דמויי האל, "לא." "לא?" גבותיו התרוממו כשעיניו צרבו את עורי. הוא נשמע כאילו מעולם לא שמע את המילה הזו קודם לכן. "גמגמתי?" המבט שלי הפך במהירות לחיוך מרוח כשהרגשתי את הכעס שקרן ממנו. כל זאב אחר היה מתכווץ מפחד עד עכשיו, אני תוהה למה אני שונה. קולו קיבל את אותו טון רגוע, זה ששלח צמרמורות במורד עמוד השדרה שלי. "כבר שכחת מה אמרתי לך הבוקר?" החיוך שלי העמיק, "לא שכחתי, פשוט החלטתי שלא אכפת לי." "צאי מהמים, לולה." עיניו היו הרבה יותר זהובות עכשיו. "זו הפעם האחרונה שאחזור על עצמי." נתתי לעצמי להסתכל עליו טוב ברגע הזה. החולצה השחורה שלו נצמדה לכל שקע בשריריו, בעוד שהשריריים הדו-ראשיים שלו התקשו להשתחרר מהחומר. "אם אתה רוצה שאצא, אתה תצטרך לבוא ולקחת אותי." משכתי בכתפיי. אין סיכוי שהוא ייכנס לכאן ויוציא אותי. הוא כנראה פשוט יסער משם ויתעמת איתי אחר כך. כמה איומים הוא ייתן לי עד שהוא באמת יעשה משהו? כמעט נחנקתי מהאוויר בריאותיי כשצעד קדימה, נכנס למים כאילו הם לא היו שם. הייתי אסירת תודה שהשדיים ופלג גופי העליון היו שקועים, הדבר היחיד שנראה לעין היה הצוואר והפנים שלי. "אל תעז." הזהרתי אותו, נותנת לעצמי להיסחף אחורה ולהתרחק ממנו. הוא חתך את המים כאילו הם לא היו שם. הוצאתי יללה כועסת כשהוא תפס אותי בחוזקה והשליך אותי על כתפו. "תוריד אותי, עכשיו!" צעקתי עליו, נותנת לאגרופיי לחבוט בגב הטיפש והמפוסל שלו. כעס רתח בוורידיי כשהוא הלך דרך המים כשאני על כתפו. איזו סיבה הייתה לו לעקוב אחריי ולענות אותי? אלפא אשר הלך דרך המים כאילו הם לא היו שם. הרגשתי את גבי החשוף נחבט בגזע העץ המחוספס, וידעתי שאם אני מסתכלת יהיו טונות של שריטות. הרמתי את ידי כדי לכסות את חזי, מקללת את עצמי על שלא לבשתי חזייה שסיפקה קצת יותר כיסוי. חזיית הפוש-אפ הסגולה התחרה שלבשתי אילצה את שדיי יחד והפכה אותם לבלתי אפשריים לפספס. "אל תכסי את עצמך ממני." הוא נהם, מושך את ידיי למטה כדי שהן יהיו לצידיי. נעצתי מבט בעיניו הזהובות, מחפשת תנועה בתוכן. עיניו נשארו ממוקדות בשלי, אפילו לא מציצות מטה אל חזי. "מה עשית, לולה?" הוא נהם, שמי מתגלגל על לשונו כמו שיר מפתה. גמגמתי בתגובה. היה קשה לחשוב כשהוא עומד כל כך קרוב אליי, שדיי נדחפים אל פלג גופו העליון כשהוא לכד אותי מול העץ. "אין לי מושג על מה אתה מדבר." עניתי, מנסה להתרחק ממנו ומהעץ, אבל הוא תפס בזרועי ומשך אותי בחזרה למקום. לא יכולתי להילחם נגד הפעימות בין רגליי ולא הרטיבות הפתאומית שספגה את התחתונים שלי. "הולכת לשחק אותה טיפשה אנחנו?" מאיה חייכה בראשי. הוא נשען קרוב מספיק כדי שאוכל להריח את נשימתו. מים טפטפו מסנטרו, נוחתים על רקתי ורצים במורד לחיי. "היית עושה הרבה רעש בשביל מישהו שלא יודע על מה אני מדבר." הוא נהם והפעם לא יכולתי להתנגד לדחף להציץ מטה בשפתיו. הנרתיק שלי פעם שוב, ויכולתי להרגיש את הרטיבות מצפה את הירכיים הפנימיות שלי. הוא שם לב למעשיי ונהם. "תסתכלי עליי." הוא דרש, תופס בסנטרי בידו הגדולה. קילפתי את עיניי משפתיו הנראות רכות ובהיתי בעיניו הזהובות. עיניו התקשחו, ויכולתי להגיד שהוא עבר את הכעס. המילים הבאות שלו נאמרו בקול רגוע, אבל עיניו החזיקו את כל הרגש שהוא בחר לא להעביר. "הזהרתי אותך, לא?" קולו הרגוע שלח צמרמורות על עורי, ולא יכולתי לעזור לרעד שעבר עליי. "מה אתה עושה!" נזפתי כשהוא הכניס את ירכו בין רגליי. כמעט צרחתי כשחשתי את ידו מחליקה על הנרתיק המכוסה שלי, ושולחת הנאה במורד רגליי. קולו עדיין החזיק את אותה רגיעה מפחידה, "אני מסיים את מה שהתחלת, לולה. אמרתי לך פעמים רבות שתוענשי על אי ציות שלך." איכשהו ידעתי שזה לא כל כך פשוט. ניסיתי לסטור את ידו משם כשאצבעו התמקמה על הנרתיק המכוסה שלי. עיניו להטו בזהב כשהוא תפס בחוזקה את פרקי ידיי והצמיד אותם לבטני. כל מילים אחרות נתפסו בגרוני כשאלפא אשר החל לשפשף את הדגדגן הפועם שלי דרך התחתונים שלי. צמצמתי את שפתיי יחד, נלחמת באנחה שנבנתה בגרוני. אין סיכוי שאני אתן לו לחשוב שאני נהנית מזה. עיניו הזהובות מעולם לא עזבו את שלי כשהוא המשיך לשפשף את הדגדגן הפועם שלי דרך התחתונים שלי. יכולתי להרגיש את הלחץ בנרתיק שלי מתגבר ונאבקתי לשמור על קור רוחי כשהתקרבתי יותר ויותר לאושר עילאי. "בבקשה." המילה חמקה משפתיי, יכולתי להרגיש את רגליי רועדות כשהתקרבתי לאורגזמה שלי. קולו של אלפא אשר היה עדיין רגוע כשהוא הסתכל בעיניי, "מה זה היה, לולה? את רוצה שאמשיך?" הוא הפחית את הלחץ על הדגדגן שלי והחל להזיז את ידו משם. "כן, בבקשה." לא יכולתי לשלוט בשפתיי יותר. אלפא אשר הסיר את ידו מהתחתונים הספוגים שלי וצעד אחורה, עיניו הלוהטות בוהות בפניי הסמוקות. "תחשבי על זה בפעם הבאה שאת מתמרדת בפניי בגלוי." קולו היה קשה. צפיתי ברגליים רועדות כשהוא הרים את הבגדים שלי מהרצפה והשליך אותם עליי. "ולבשי קצת בגדים." הוא דרש ברוגע כשהוא הלך משם. חיכיתי כמה דקות עד שידעתי שהוא הלך והחלקתי על הקרקע. "פאק." הוצאתי אנחה, ותהיתי אם דמיינתי את מה שקרה זה עתה. תהיתי אם הוא עשה את זה לכל אישה שלא צייתה לו, ולא יכולתי לעצור את העווית שנפלה על פניי. למרות שאמרתי לו לעצור, גופי פעל כאילו זה הדבר הכי חם בעולם. ישבתי על העץ המחוספס בחזייה ובתחתונים שלי. הדבר היחיד שמנע ממני להיכנע לרעיון שדמיינתי הכל, היה הפעימות הנובעות בין רגליי. היה רק דבר אחד שהייתי בטוחה בו במאה אחוז; אני בהחלט הולכת לא לציית לאלפא אשר שוב.