שלושה ימים, או אולי ארבעה – לא הייתי בטוחה לגמרי, אבל השעמום של להיות נעולה בחדר הזה אכל אותי לאט לאט. האזיק הכסוף על פרק ידי מנע ממני לקשר מחשבתי עם אשר, ושמר על מאיה במרחק. העור שלי מתחת לאזיק כאב, היה אדום ומגורה כאילו הייתה לי פריחה. הימים והלילות שלי התחילו להתחלף, ודפקו לי את דפוס השינה המפוקפק ממילא – לא שציפיתי לישון הרבה כשאבי הסתובב איפשהו בסביבה. טריסטן הגיע לדלת פעם בכמה שעות, עם מגש א