התהפכתי במיטה בנהימה מנומנמת. חלמתי את החלום הנפלא ביותר שכלל כמה גברים לבושים שלא כהלכה, שאחד מהם אולי דמה לאלפא אשר. לא היה אכפת לי מהפרטים. עיניי נפקחו לאט ויקיצה מנומנמת מילאה את האוויר. זה היה הלילה הטוב ביותר שישנתי מזה זמן רב. אירועי אתמול טרם הדביקו אותי כשנעמדתי במיטה ונמתחתי. בדיוק כשעמדתי לקום מהמיטה, עיניי זינקו לדמות בפינת חדרי. "מה לעזאזל!" נאנחתי, מביטה בפניו הזועמות של אלפא אשר. הוא ישב בפינת החדר על ספה דו-מושבית כחולה כהה שאבא שלי קנה לי כשהייתי בת שלוש עשרה. "את מדברת בשנתך." הוא דיבר, тоנו спокойно, то время как его глаза продолжали гореть. הוא הסתכל עלי בצורה מוזרה ותהיתי מה אמרתי בשנת. לא הייתי צריכה להביט למטה כדי לדעת שהפטמות שלי התקשחו כנגד גופיית הטנקיני שלי. לא לבשתי חזייה, לא שהייתי צריכה. מי ישן בחזייה? שלחתי את ידי כדי לכסות את שדיי כשאני בוהה באלפא אשר. הייתי אסירת תודה שהצלחתי להירדם בזוג מכנסי טרנינג במקום זוג התחתונים האופייני שלי. אלפא אשר נראה טוב. להיות זועם רק גרם לו להיות חם יותר. הוא לבש חולצה שחורה פשוטה עם כפתורים, אבל השרוולים היו מגולגלים, וחשפו את זרועותיו השריריות. גמגמתי, חסרת מילים. "מה לעזאזל אתה עושה בחדר שלי?" נאנחתי, יכולתי להרגיש את פניי הופכות לאדומות. פניו נותרו שטוחות בעוד עיניו המנוקדות בזהב בערות בזעם, "9 בבוקר, לולה." הוא חזר על המילים המוכרות האלה והרגשתי את גופי מתקשה כשנזכרתי באירועי הלילה הקודם. נתתי לעיניי להבהב לשעון המעורר ליד מיטתי ועיניי התרחבו כשראיתי את השעה. 11 בבוקר. "אנחנו בצרות צרורות." מלמלה מאיה מתוך שינה. אני אמורה להרגיש מפוחדת, נכון? אני מרגיזה את האלפא הקטלני ביותר כבר שלושה ימים, ובכל זאת אני עדיין בחיים. כאילו אלפא אשר יכול לקרוא את מחשבותיי, הוא קם ממקומו בפינה והלך לעברי. שמרתי על פניי ריקות, עיניי קולטות כל סנטימטר ממנו. הוא לקח את הזמן שלו להתקרב אלי, כמו זאב שאורב לטרפו. "לא יכולת לכוון שעון מעורר פשוט, לולה?" קולו של אלפא אשר היה קשה, וניסיתי לא להיות מהופנטת מפתיתי הזהב בעיניו. לא הייתי בטוחה למה אני כל כך לא מסוגלת לשלוט בפה שלי סביבו. אפילו כשהשערות על גופי סומרות, הרגשתי רק דבר אחד. התרגשות. "אמ, שכחתי?" נשכתי את שפתי במבוכה. "אנחנו מתים." נאנחה מאיה, "את והפה הגדול שלך הרגתם אותנו." "כל כך דרמטית, מאיה." גלגלתי את עיני לעברה. צרחה מבוהלת עזבה את שפתיי כאשר אלפא אשר דחף אותי אל קיר חדר השינה שלי. התמונות התלויות על הקיר רעדו מהמכה. ידיו הגסות משכו את זרועותיי מטה והרחיקו אותן משדיי, אך עיניו מעולם לא עזבו את שלי. משהו היה צריך להיות לא בסדר איתי. במקום להרגיש פחד, הרגשתי כעס. אם הוא חשב שהוא יכול לנהוג בי באלימות כדי לציית, הוא טעה בגדול. "את בוחנת את הסבלנות המז**נת שלי, לולה." נהם אלפא אשר. עיניו הפכו לזהובות לחלוטין ובהיתי לעומקן ללא היסוס. הוא התנשא מעלי כשנלכדתי על הקיר. ריח הקולון האדמתי שלו היה בכל מקום. זה לא שהוא לא הריח טוב, זה פשוט היה ממש חזק. ליבי כמעט נעצר בחזי כשחשתי את ידו הענקית עוטפת את גרוני. בעקשנות שמרתי על עיניי עליו. אין סיכוי בעולם שאני הולכת להיכנע. באופן טבעי, מאיה התפתלה לנוכח ההתנגדות שלי. זה היה בניגוד לטבע שלה להמרות את פיו של האלפא שלה. "זו ההזדמנות האחרונה שלך, לולה." נהם אלפא אשר. נשימתו החמה הכתה בפניי ואצבעותיו שידרו את כמות הלחץ הקטנה ביותר כנגד הבשר הרך של צווארי. כל שליטה שהייתה לי על גופי התערערה. יכולתי להרגיש את הפטמות הקשות שלי נלחצות נגדו וסגרתי את שיני כשתחושה חדשה נוצרה בין רגליי. קרביי רעדו במחשבה שהוא מסוגל להריח את הגירוי המיני שלי. אמרתי לעצמי שזה רק טבעי שאני נמשכת אליו. הוא היה יפהפה עוצר נשימה ואלפא. זאבות נמשכות באופן טבעי לחזק שבמין שלנו. עיניו הזהובות לא שידרו שום רגש מלבד כעס כשהוא הביט בי. לא התנגדתי כשחיוך זחוח התהווה על שפתיי. נתתי לעיניי להתרחב בפחד מדומה, "ההזדמנות האחרונה שלי, הא?" אלפא אשר הטיל את פניו לתוך פניי, עיניו הזועמות נעולות על שלי. שפתיו היו רק סנטימטרים ספורים משם והתנגדתי לדחף המטורף להביט מטה לעברן. "בפעם הבאה תיענשי, ואני לא אהיה עדין. תזכרי את זה בפעם הבאה שתמרי את פי." נהם אלפא אשר, ושילח גל של התרגשות במורד עמוד השדרה שלי. כמעט הרגשתי מאוכזבת כשהוא משך את עצמו לאחור ופתח את דלת חדר השינה שלי. "את מתחילה סיור ביום שני. 18:00 עד 20:00. דווח בבסיס הדרום-מערבי. אל תאחרי." קולו היה רגוע смертельно, и моя дверь в спальню тихо щелкнула. נשמתי נשימה שלא ידעתי שאני עוצרת. מוחי געש. ייחסתי את הגירוי המיני שלי למראה האלוהי של אלפא אשר. משהו בתוכי נמשך למחשבה על כך שאענש על ידי אלפא אשר. ניערתי את המחשבות המלוכלכות מראשי וקפצתי למקלחת. ברגע שהתלבשתי סוף סוף ירדתי למטה. ריח הפנקייקים לבנדר של סבתי ריחף ברחבי הבית. אני יודעת שזה נשמע מוזר, אבל לבנדר מדהים כמעט בכל דבר. "למה אלפא אשר היה צריך אותך?" אבא שלי קימט את מצחו, "מוזר שהוא בא עד לכאן." "אמ, טוב.." הפסקתי, תוהה אם כדאי לי לשקר. "הוא כאילו אמר לי להתייצב במשרד שלו הבוקר, ולא עשיתי את זה." חייכתי במבוכה למראה הזועם של אבי. "את מנסה להרוג את עצמך, לולה?" אבא שלי כמעט צעק. "זו הייתה רק אי הבנה," משכתי בכתפיי. "שכחתי לכוון שעון מעורר." "הוא כעס עליך? הוא פגע בך?" אבא שלי הפגיז אותי בשאלות. אין סיכוי שהייתי מספרת לו את האמת על מה שקרה בחדר שלי. "הוא כעס, אבל הוא לא פגע בי." משכתי בכתפיי. יכולתי כמעט להרגיש את ידו עדיין עוטפת את צווארי. אבא שלי נאנח בעייפות, "את צריכה להיות זהירה יותר, לולה." הנהנתי, "אני יודעת אבא. אהיה, אני מבטיחה." הוספתי לטובתו. סבתי שלחה לי חיוך זדוני ותהיתי על מה זה היה. שון ירד למטה זמן קצר לאחר מכן, וגם הוא שאל מדוע אלפא אשר הגיע לביקור. הוא היה משועשע בדיוק כמו אבא. בסופו של דבר עצרתי בבית הקפה המקומי אחרי ארוחת הבוקר, משתוקקת לאחד ממקאות הקרח שהם היו מפורסמים בהם. כשבריונה ואני עדיין היינו החברות הכי טובות, היינו באות לכאן לפחות שלוש פעמים בשבוע. לגמתי מהקפה שלי וכמעט נאנחתי מהטעם. הדבר היחיד שחסר בקוטג' הקטן של סבתא היה המחסור הקצר בקפה. כמעט ירקתי את הקפה שלי כששמעתי צחוק חרישי קורא מאחוריי. הסתובבתי ונעצתי מבט בצ'לסי. היא בהחלט נראתה אותו הדבר, ותהיתי אם מישהו באמת השתנה כאן. עורה היה עדיין שזוף כמו תמיד, ושיערה הבלונדיני החולי הגיע עד עצמות הבריח שלה. היא לא נראתה מופתעת לראות אותי, ונזכרתי שהיא הייתה באימונים עם כולנו. חיוך זדוני התהווה על פניה כשהיא ניגשה אלי, נערה כהת שיער נאחזת לצידה. "לולה, אף פעם לא חשבתי שאראה אותך שוב." היא חייכה באכזריות. הנערה כהת השיער לצידה צחקקה. חייכתי אל שתיהן ומשכתי בכתפיי, "ובכן, חזרתי." "לא משנה. הייתי אומרת ברוכה השבה וכל השטויות האלה, אבל באמת לא אכפת לי." היא משכה בכתפיה. לא יכולתי להאמין שאי פעם הייתי חברה שלה. נחרתי, "טוב לראות שדברים מסוימים לעולם לא משתנים." החיוך המזויף שלה הפך למרושע ברגע אחד וכמו חתול מבוהל היא תקפה. "זה הופך אחת מאיתנו. הכל השתנה בשבילך, לא? כבר לא הפייבוריטית של האלפא. תודה לאל שלא הפכת ללונה. האלה יודעת רק איך הצלחתי לסבול אותך." גלגלתי את עיני, "השתנה לטובה את מתכוונת. אני לא צריכה להיות עם אלפא כדי לדעת את ערכי. זה משהו שאת צריכה לנסות ולחיות לפיו." הסתובבתי וחזרתי לכיכר העיר. התעלמתי ממבטיהם של חלק מהאנשים ברחבי העיר, נכנסתי למרכז העיר והתיישבתי על ספסל. לגמתי מהקפה שלי ונתתי לעיניי לשוטט על המזרקה הגדולה באמצע הכיכר. מרחוק העיירה הזו נראית מוזרה ונורמלית, אם רק בני האדם היו יודעים מה באמת חי כאן. כמו תמיד, שלוותי הופרעה. "היי, לולה." קולו השחצני של איתן קרא. גלגלתי את עיני והתחלתי לקום מהספסל. "אוי נו באמת לולה. את לא צריכה ללכת. אנחנו לא יכולים סתם לנהל שיחה נורמלית?" איתן קימט את מצחו. הסתכלתי עליו במבט חודר. איתן לא היה בעד שיחות נורמליות. "בטח, לא משנה. אבל ברגע שאתה נהיה חרא, אני הולכת." משכתי בכתפיי, אבל בהחלט לא הורדתי את המשמרת שלי. "אוי את יודעת שרק שיחקתי על אתמול." איתן הקניט אותי, וגלגלתי את עיני. שיערו הבלונדיני לא היה משוח לאחור בסגנונו הרגיל, הוא היה פרוע על ראשו. בטח, איתן היה בחור די מושך. אפשר כמעט לקרוא לו חתיך, אבל כל זה דהה ברגע שהכרת את האישיות שלו. "בטח ששיחקת." מלמלתי, לוגמת מהקפה שלי. איתן התרסק על הספסל לידי ונשען לאחור. נתתי לו מבט של 'מה לעזאזל' כשהוא הניח לזרועו לנוח על הספסל מאחורי. "אז, מה עשית בשנה האחרונה." הוא ירה בי חיוך זדוני. "הלכתי לסבתא שלי, התאמנתי וסיימתי תיכון." משכתי בכתפיי. איתן קימט את מצחו, "את יודעת, טיילר היה ממש שבור כששמע שעזבת. הוא ניסה להבין לאן הלכת, אבל ההורים שלך לא אמרו לו כלום." אותו חלק קטן ומכווץ בליבי שפעם אהב את טיילר נסחט ממה שאיתן אמר, אבל מוחי ידע טוב יותר. טיילר זרק אותי כמו זבל וחבריו עשו את אותו הדבר. זו הייתה אירוניה פתטית שטיילר זרק גם את הלהקה שלו. גלגלתי את עיני לעבר איתן, "תראה, באמת לא אכפת לי. אני לא רואה איך קשה להבין את זה." יכולתי להרגיש את עיניו של מישהו עלי והבטתי סביבי כדי למצוא את המקור. נעצתי מבט באלפא אשר, שעמד לרוחב כיכר העיר משוחח עם כמה גברים. הנחתי שהגברים לא היו תוספות חדשות ללהקה שלו בגלל הצלקות שכיסו את גופם. האם כולם בלהקה של אלפא אשר נראו כל כך מפחידים? קולו של איתן משך את עיני מאלה של אלפא אשר. איתן התקרב אלי, פולש למרחב האישי שלי. פלישה למרחב האישי של מישהו הייתה התמחות של איתן. "אז באמת המשכת הלאה, הא?" שאל איתן, עיניו משוטטות על פניי כאילו הוא מחפש משהו. משכתי בכתפיי, "כן." "את יודעת, מעולם לא אמרתי את זה קודם, אבל תמיד חיבבתי אותך." איתן נתן לי חיוך עקום. "איתן, אתה אומר את זה לכל בחורה." הסתכלתי עליו בפנים ישרות. איתן התנהג כאילו פצעתי אותו, "אני מתכוון לזה איתך. את מהממת ויש לך גוף סקסי." התנגדתי לדחף להקיא. נמאס לי רשמית מהשיחה הזו. "להתראות, איתן." אמרתי במתיקות, קמה מהספסל כדי להתרחק. הבטתי לעבר אלפא אשר והרגשתי דקירה שחצנית עוברת בי כשקלטתי אותו מסתכל. איתן מלמל משהו מתחת לשפתו מספיק חזק כדי שאשמע. "מעולם לא שיחקת כל כך קשה להשגה עם טיילר." "הוא באמת אמר את זה?" נהמה מאיה בראשי. יכולתי להרגיש את מאיה מנסה לדחוף את עצמה קדימה, והגבתי באינסטינקט. שפכתי את מוקה הקרח המסכן שלי על ראשו של איתן. מאיה יללה מצחוק בזמן שאני התאבלתי על אובדן הקפה שלי. "תז**ין, איתן." נתתי לו חיוך מתוק אחרון. יכולתי להרגיש את עיניו של אלפא אשר על גבי כשהתרחקתי.