קיילי, ג'יני ומארני מוצאות דרך לענות אותי כל יום אחרי זה. לפעמים זה דברים קטנים כמו לקחת לי ספר מהידיים ולגרוס אותו במסדרון כשילדים סתם עומדים ומסתכלים, או הפעם שהן שלפו את החיבור שלי בן עשרה עמודים מהערימה שהעברנו באנגלית וקרעו אותו לחתיכות קטנות והחזירו לי אותו עם 'אופס'. היה לי אותו שמור במחשב אז הצלחתי להדפיס אותו מחדש, אבל המורה סימנה אותו כמאוחר ונתנה לי רק חצי קרדיט למרות שהיא ראתה מה קרה. אבא שלי העניש אותי על עצלנות כשגילה שהגשתי מטלה באיחור, שוב לא רצה אפילו לשמוע את הצד שלי בסיפור. ביליתי את סוף השבוע נעולה בחדר שלי, בלי ארוחות. בזמנים כאלה אני ממש מתגעגעת למרי, היא הייתה מבריחה לי משהו, אפילו חטיף גרנולה. אחי לא היה בשום מקום כשב אותו יום אבא שלי נזף בי במטבח אחרי הלימודים. מאז שמרי עזבה הוא כבר לא צריך להעמיד פנים שהוא שומר עלי, אפילו לא עם אבא שלנו. בפעמים אחרות זה היה פיזי. למשוך לי בשיער ולדחוף אותי לדלתות ולקירות זה מועדף נפוץ. בכיתה, תיק גב מלא מדי מצליח להכות לי בראש לפחות פעם בכל שיעור, וזו הסיבה שאני מנסה להיות האחרונה שנכנסת והראשונה שיוצאת כשאני יכולה לעזור לעצמי. היא דאגה שאף אחד לא יכה אותי במקומות שבהם אפשר לראות סימנים בקלות. אני די בטוחה שיש לי כמה צלעות שנשברו כל כך הרבה פעמים, שעיטוש טוב כנראה ישבור אותן שוב. אני לא אתן לזאבה שלי לבזבז אנרגיה על ריפוי דברים קטנים, זה לא שווה את זה, אבל היא דואגת שאני לא אהיה בכאבים לאורך זמן. היא ממש נהדרת, הפרשנות שלה על שלוש הבובות ברבי עוזרת להרים את מצב הרוח שלי, במיוחד אחרי כמה מכות קשות יותר. קיילי יודעת שאני לא אתן לה לפגוע בילדים בבית הספר, במיוחד הקטנים, היא משתמשת בזה כדרך להגיע אלי מדי יום. אני והזאבה שלי החלטנו שזה הכי טוב. גם כשיש לה את הילדים החזקים ביותר שמכים אותי, שושלת הבטא שלי יכולה להתמודד עם זה ואנחנו מתרפאות מהר יותר ממה שקיילי חושבת. נראה שזה שומר עליה ועל חברותיה מרוצות להוציא עלי את התסכולים שלהן וממלטרגט ילדים אחרים בבית הספר. כל עוד היא חושבת שאני מבודדת מכולם ונותנת לחיילים שלה לטרגט אותי, היא מאושרת, מה שאומר שהחברות שלה מאושרות ויש שלום בבית הספר. אם אפשר לקרוא לשלווה משוגעת שפויה 'שלום'. העובדה שיש לי את הזאבה שלי הפכה את הדברים לפחות בודדים. הבנו איך לצאת מהחדר שלי בלי שאבא שלי יידע, אנחנו צדות אוכל כשהוא מונע אותו ממני. זה לא כל כך נורא, אני יודעת שאני יכולה לשרוד לבד ובטבע, וזה נשמע נחמד בימים מסוימים. ככה חשבתי עד שילדה חדשה הופיעה באמצע נובמבר. היא הצטרפה אלינו לאימון הלהקה החובה שלנו בשעה 5 בבוקר. כל הילדים בתיכון היו חייבים להתאמן כל בוקר לפני הלימודים כדי ללמוד להגן על עצמם, גם אם לא היית לוחם. ככל שהתבגרנו, האימונים חולקו לאימונים בסיסיים לכל חברי הלהקה, אימוני ביניים לסיורים ואימונים מתקדמים ללוחמים המובחרים שלנו, אלפא, בטא, גמא, דלתא ובני זוגם. החברים המדורגים היו המטרה העיקרית ביותר, ולכן הם התאמנו הכי הרבה. הם גם הכי חזקים שלנו, ולכן הם נוטים להיות בחזית של התקפה. אהבתי להתאמן והלכתי לכל אחד שהורשיתי להשתתף בו, להרגיז את אחי הורשיתי ללכת להכל בהיותי בטא בדם. הוא תמיד היה נותן לי מבטים מלוכלכים כשיצרתי איתו קשר עין. אני לא יודעת למה זה הפריע לו ולא היה לי אכפת. שמרתי על מרחק ממנו ומכל הבחורים ופשוט עשיתי את שלי. הייתי רק אחת משתי נשים שבחרו לבוא לאימונים הנוספים, קארה הייתה סניורית והייתה כאן רק בגלל שאביה, אחד הלוחמים המובחרים שלנו, הכריח אותה. היא באה, התאמנה, לא דיברה עם אף אחד ועזבה. שאר הנשים היו בנות זוג של ההנהגה או הלוחמים הנוכחיים שלנו. הלונה הייתה נחמדה מאוד ולוחמת נהדרת, היא תמיד שמרה אותי על האצבעות והיא ושאר הנשים היו חולקות סיפורים ותובנות בזמן שהתאמנו. בדרך כלל לא יצא לי להתאמן עם הגברים במהלך האימונים המובחרים, האבות, כולל שלי, היו יותר מעוניינים ללמד את הפרוטג'ים שלהם. אבא שלי אפילו לא הכיר בכך שאני שם. אבל ללונה וללוחמות היו כמה טיפים נהדרים על איך להשתמש בגודל הקטן שלי לטובתי, כי הרבה בחורים מזלזלים באישה בקרב. זה הדהים אותי כמה קצרי רואי הבחורים יכולים להיות. הם טיפחו את בנות הזוג שלהם, שיבחו את הלוחמות שלנו והגנו עליהן בחירוף נפש, אבל בסופו של דבר המעשים שלהם הראו שהם חושבים שהרעיונות שלהם טובים יותר משל אישה ושהם המגינים האמיתיים של הלהקה. אימונים היו הפעם היחידה שלא הייתי צריכה לדאוג מקיילי, ג'יני ומארני או מכל אחד מהמינים שלהן שהתעסקו איתי. הן לא היו מספיק טיפשות כדי לגרום לסוג הסצנות איתי שהן בדרך כלל עשו עם האלפות העתידיות, אחי ושאר המנהיגים העתידיים צופים. יכולתי להיות חופשייה ולהיות עצמי, מאחור איפה שאף אחד לא יכול לראות אותי. לעתים קרובות חשבתי על לעשות אימוני לוחמים לאחר הלימודים. אפילו התחלתי לרוץ את מסלול הסיור סביב השטח בבקרים לפני האימונים או אחרי הלימודים אם אני צריכה להימנע מאנשים או מהבית שלי. אין לנו הרבה התקפות סוררות, אבל הן קורות והסיור הגבול שלנו שומר אותנו בקשר הדוק עם להקות שכנות בזמני צורך. נהניתי להכיר את לוחמי הסיור וללמוד מה הם עושים כקו ההגנה הראשון של הלהקה שלנו. אני תלמידה טובה, אבל זה יותר בגלל הלחץ שאבא שלי מפעיל עלי להתנהג כמו הדרגה הגבוהה שלי, מאשר להיות חכמה או לדאוג לבית הספר. יש לי גם טונה של זמן פנוי מכיוון שאני לא מסתובבת עם אף אחד. קיילי דאגה שאף אחד לא ירצה להתרועע איתי תחת כאב של התאבדות חברתית. זכויות יוצרים ©️ 2023 מיס אל כותבת והפקות אמבר מנטל נשלפתי ממחשבותי כשהמאמן הראשי הכניס את כולנו והסביר מה אנחנו הולכים לעשות היום ואז אמר באגביות שיש לנו חברה חדשה שמצטרפת אלינו. "היא כאן עם הדוד והדודה שלה בזמן שההורים שלה עובדים עבור מלך האלפא." זה תפס את תשומת הלב של כולם, כולל קיילי, שאיכשהו הצליחה לשבת בצד בשמלה הקצרה והעקבים שלה, ברור שלא משתתפת היום, כמו בכל יום אחר, אבל היא באמת הופיעה היום. עדיין לא הבנתי איך היא יוצאת מאימונים חובה. הילדה הגבוהה הזו נכנסה כאילו היא הבעלים של המקום, הקומה הבטוחה שלה הייתה מה שתפס את עיניי קודם כל. הפנים הצעירות והחסרות דאגות שלה, השיער החום הכהה הארוך והעיניים הזהובות הבהירות אמרו לי שהיא לא יכולה להיות הרבה יותר גדולה ממני, אבל הדרך שבה היא החזיקה את עצמה ואיך העיניים של כל בחור באימון עקבו אחרי הגוף המפותח והחטוב שלה גרם לי לחייך במחשבה על איך הברביות יקבלו תחרות. בטח השמעתי רעש בקול רם, כי היא הסתובבה והסתכלה ישר עלי. דלתא קייל אמר לה שהיא יכולה להצטרף לקבוצה ואנחנו נעדכן אותה במה שאנחנו עובדים עליו. אוי לא! היא הלכה ישר אלי והושיטה את ידה. "סיירה, נעים להכיר." פשוט בהיתי בה ממצמצת. לקח לי שנייה להבין מה אני אמורה לעשות. היא הרימה גבה לעברי על ההססנות שלי או על חוסר הנימוס המוחלט שלי לפני שהבנתי. "אה, סליחה, סקיילר." לחצתי את ידה. "אני לא רגילה שאנשים מדברים איתי." מלמלתי במבוכה ושחררתי במהירות את ידה, וחזרתי לחזית שבה דלתא קייל והמאמן הראשי נתנו עוד כמה הוראות. מצליפה על עצמי נפשית על כך שנשמעתי כמו אידיוטית. היא הסתכלה עלי בתמיהה, אבל לפני שהיא הספיקה לשאול, המאמן שלנו חילק אותנו לזוגות והורה לנו להתחיל בחימום ובאימונים שלנו. הוא בטח החליט שאני טובה כמו כל אחת אחרת לעבוד איתה מכיוון שהיא בחרה לדבר איתי קודם והוא יודע שאני משתתפת בכל האימונים שיש לנו. דלתא קייל הוא אחד הבודדים שיודעים שאני רוצה להתאמן כדי לצאת מכאן אז הוא נותן לי לבוא לחדר הכושר ולמגרש האימונים מתי שאני רוצה, הוא אפילו נתן לי מפתח לשער כשהתחלתי להופיע לפניו.