הצלחנו ליצור מרחק בינינו לבינם, אבל אני מרגישה בהיסוס של הזאבה שלי. היא לא מסכימה לברוח מהם. היא מסתובבת פעם אחת כדי להעיף מבט בחברים שלי, ואז ממשיכה להתקדם, אבל לאט יותר. כולם נראים המומים. אני לא בטוחה אם זה מהעובדה שאני יכולה להשתנות, כמה מהר השתניתי, או מההבנה שיש עוד משהו שהם לא ידעו עליי. היא הביטה בהם לאחור כשהזדהות זורמת דרכנו, מאטה יותר, אין לי שליטה כרגע. היא הולכת להכריח אותי לדבר איתם.