סקיילר נפילת כיתה ח' "חזרי הנה, כלבה קטנה." ברונטית חולפת על פניי עם ברבי מספר 2, ג'יני, דורכת אחריה במגושמות על נעלי היתד והחצאית הקצרה והצמודה שלה, שאני תוהה איך היא מצליחה לשמור על כל החלקים שלה מכוסים בתנועות הקטנות ביותר, שלא לדבר על ניסיון לרוץ. היא נראית זועמת ואני יכולה לראות את שתי הברביות האחרות מתקרבות מאחוריה, מתהלכות ביהירות, מכיוון שריצה או הליכה רגילה אינן אפשריות בנעליים הגבוהות שהן נועלות. אני לא יודעת מה קרה, אבל שלושתן חזרו מהטיול הקיץ שלהן בחו"ל והחליטו שהן המלכות של בית הספר וכללי הנימוס הרגילים לא חלים עליהן. הן מעולם לא היו מה שאפשר לכנות נחמדות, אבל הן גם לא הטרידו אנשים בגלוי. כבת של הבטא, היה תפקידי לוודא שכל חברי הלהקה מוגנים, אפילו מפני שלנו. אבא שלי אולי לא רוצה אותי או מתייחס אליי ברצינות, אחי הגדול הוא הבטא האמיתי, אבל אני לקחתי את הדרגה והמעמד שלי ברצינות בכל מקרה, מכיוון שזה הדבר היחיד שהוא החדיר לראש שלנו מאז הלידה. אסור היה לנו לבייש אותו בשום צורה כבטא, התדמית הייתה הדבר החשוב ביותר עבורו. אני ניצבת מול ג'יני, ידיים מורמות בתקווה כאות לשלום. "למה את רודפת אחריה? מה היא עשתה, ג'יני?" ג'יני כמעט נופלת כשניסתה לעצור את התנופה שלה בתחפושת הזולה שלה. "היא קיבלה לי ציון ד במבחן שלי! הכלבה הקטנה הזו הייתה אמורה לגרום לי להישמע חכמה ולקבל ציון קל. היא בכוונה גרמה לי לקבל ציון גרוע כדי לבייש אותי מול המורה החדש. תצאי לי מהדרך, סקיילר." היא נוהמת לעברי ומנסה לדחוף אותי מהדרך, מסתכלת עליי כאילו אני איזה חתיכת זבל מתחת לנעל המעצבים שלה. "שילמת לה כדי שתעשה עבודה טובה, או שפשוט בחרת ילדה חכמה בכיתה שלך ואמרת לה שהיא עושה לך את העבודה?" "מה זה משנה? אני לוחמת והיא רק אומגה. היא מתחתיי וצריכה להיות שמחה שדיברתי איתה מלכתחילה." "לדרגה שלה ולדרגה שלך אין שום קשר לעבודה שלך בבית הספר, ובפעם האחרונה שבדקתי את לא לוחמת. את עצלנית, ולא מפנה זמן להתאמן, שלא לדבר על להיחשב מוכשרת. זו אשמתך, תעשי את העבודה שלך בעצמך. תעזבי אותה לנפשה. היא לא התנדבה ולא שילמת לה, היא לא חייבת לך כלום." אני מסרבת לזוז מהדרך שלה. עדיין אין לי את ההילה של הבטא שלי, אבל אני מניחה שתזייפי עד שתצליחי, נכון. אני עומדת זקופה ככל שאני יכולה, שזה לא הרבה בגובה המטר וחצי שלי, וממשיכה לדרוך בדרכה כשהיא מנסה לדרוך סביבי, כדי להרחיק אותה מהילדה. כ'לוחמת' היא צריכה להיות זריזה יותר ולהיות מסוגלת לדרוך בקלות סביבי, אבל אימונים אינם בסדר היום של ה'לוחמת' הזו. "את צריכה להיזהר מה את אומרת לממונים עלייך, רוצחת. את לא שווה לחלוק איתך אוויר לנשימה. אבא שלך חושב ככה, אח שלך חושב ככה. אף אחד לא רוצה אותך בסביבה, אז תזוזי." קיילי לועגת כשהיא ניגשת ודורך סביב ג'יני. מארני, דולקת בעקבותיה כמו המשרתת הקטנה והטובה שהיא, יוצרת את המשולש שהן החליטו שהופך אותן למאיימות ביותר. אני חושבת שהן ראו את 'ילדות רעות' יותר מדי פעמים. "אף אחד לא דואג לך או לדעות חסרות הערך שלך. אף אחד בלהקה הזו לא משפיל אותנו ויוצא מזה." עם זה היא דוחפת אותי ועולה ישר לאחי ולחברים שלו. אני יודעת שהם שמעו מה שהיא אמרה לי, לזאבי אדם יש שמיעה מעל הממוצע, אבל כאלפות העתידיות, בטא, גמא ודלתא, לכולם יש שמיעה יוצאת דופן. הם אפילו לא ממצמצים למשמע המילים השנואות שלה. הם מאמינים שאם אתה לא יכול לסבול קצת ביקורת, אתה חלש מדי להתמודד איתה מלכתחילה. זו לא הפעם הראשונה שהיא אמרה לי את המילים האלה, אבל הן לא פוגעות פחות ככל שאני שומעת אותן יותר. אני ממצמצת בחזרה את הדמעות השורפות בעיניי, נושמת נשימה עמוקה ופונה הביתה. אני מקווה שהילדה ברחה לפחות. אני מקווה שהיא תוכל להימנע משלושתן, אבל אולי רק הארכתי את הבלתי נמנע. יש לי תחושה שהשנה הזו הולכת להיות ארוכה. אני רק צריכה להוריד את הראש, לשמור על הציונים שלי ולעמוד בדרכן. עוד כמה שנים ואני אוכל לעזוב את החור התחת הזה. נפילת כיתה ט' טְרִיקָה. ובכן, זה כאב יותר מבדרך כלל. אנחה חומקת מפי. אני לא זוכרת שהלוקרים נושכים חזק כל כך. זה מה שאני חושבת כשאני מחליקה למטה לרצפה עם עיניים עצומות ומרגישה את החלק האחורי של הראש שלי איפה שהוא פגע בלוקר, מחכה למכה הבאה. "יום שני שמח גם לך." אני ממלמלת לאף אחד מסוים. "פרה שמנה, תפסיקי לעמוד לי בדרך." קיילי שורקת לעברי לפני שהיא סוטרת לי. אני יכולה להרגיש קצת דם מטפטף מצד הפה שלי, היא לא מכה חזק כל כך, אבל הציפורניים המזויפות שלה חדות כמו טפרי חתול. אני יכולה לשמוע כמה צחקוקים ואחד קצת יותר עמוק מהאחרים, זה יסביר את המכה החזקה לתוך הלוקר. היא גרמה לאחד הבנים לזרוק אותי הפעם. אני לא מסתכלת מסביב למרות זאת, קיילי אולי מדלגת על כל אימוני הקרב שלנו, אבל היא הוכיחה שהיא יכולה לספק עינויים בדרכים רבות אחרות ויש הרבה אנשים שרוצים להיות במעגל שלה כל כך רע שהם יעשו הכל לכל אחד כדי לזכות באישור. "מה עשיתי הפעם, הוד מלכותך?" אני שואלת בסרקזם, מסתכנת במבט למעלה אליה. אני מקווה לשמור על תשומת הלב שלה מספיק זמן כדי שהילד שהיא צרחה עליו יברח. קיילי כבר לא מלכלכת את ידיה, היא גילתה במהירות כשאתה פופולרי או סתם רשע, אנשים יעשו כמעט הכל כדי להישאר בצד הטוב שלך, בתקווה למעמד עקיף או לא להיות הקורבן הבא. העובדה שאביה נמצא בוועד המנהל של בית הספר גם עוזרת. אף אחת מהפעולות שלה מעולם לא נתפסה במצלמה, כך שאין הוכחות לשום דבר שהיא עושה, מלבד הסימנים עליי, ויש לה את כולם להאמין שאני אף אחד חלש, שלא יכול לספוג מכה או להחלים מהר מאוד. כמה ילדים הושעו בגללה. היא הטרידה אחד כל כך קשה שהוא עבר מהלהקה שלנו ללכת לבית ספר בלהקה שכנה שבה גרים סבא וסבתא שלו. הכל בגלל שהוא לא הסכים להיפרד מחברה שלו בשבילה. היינו בכיתה ה'. מי חושב על זה בכיתה ה'? אף אחד לא מדבר על זה למרות זאת. השורה שחברי הלהקה מאמינים בה או לפחות מפיצים היא שהוא היה זקוק להדרכה נוספת שהבית ספר השני מספק. "את לא מונעת ממני להעניש גור. הסמרטוט הקטן הזה הרס בכוונה את נעלי המעצבים החדשות שלי מול כל בית הספר. מגיע לה להיענש." קיילי משליכה את השיער הבלונדיני המולבן שלה מעבר לכתפה ומגלגלת את עיניי הבדולח הכחולות שלה עליי כאילו אני האדם הכי טיפש בעולם על שלא מבינה את זה. זה לא היה 'כל בית הספר', זה היה אחי, הבטא העתידי, יחד עם האלפות העתידיות, גמא ודלתא. חמשת הבנים האלה מופרדים לעתים רחוקות. היא ניסתה למשוך את תשומת הלב של דקוטה וקמרון, האלפות העתידיות שלנו, כמו רוב הבנות בבית הספר שלנו. המשרתות הקטנות שלה התמקדו בשלושת האחרים, לא היה להן אכפת מי נתן להן תשומת לב כל עוד הן הורגשו. כשמארני וג'יני בהו בבחורים, מארני מעדה על התלמידה הקטנה הזו בכיתה ד' ושפכה את כל משקה הקפה הקפוא המטופש על הרגליים של קיילי. קיילי לעולם לא תודה כשהיא וחברותיה טועות למרות זאת. הבחורים הולכים מצחקקים, אפילו לא שמים לב לגוון האדום בעיניים של קיילי, שמראה שהיא עומדת להתפוצץ. למרות זאת, אני לא חושבת שהיא אי פעם הראתה להם את הצד הזה שלה. היא לא טיפשה מספיק כדי להראות להם את הצבעים האמיתיים שלה. היא וחברותיה רוצות להישאר במעגל המדורג. הבנים האלה שולטים בבית הספר כאילו הם חושבים שההורים שלנו שולטים בלהקה הזו. אין להם מושג מה הם עושים בפועל, אבל הם אוהבים את ההערצה, אתה יכול לראות את זה בעיניים שלהם. מתנהגים קשוחים ו'מובילים בדוגמה', כפי שהם מכנים את זה. אם אתה רוצה להיות הכי טוב, תתנהג כאילו, עד שמישהו יגרום לך להוכיח את זה, ואז אל תפסיד.