כאילו יצרתי אותם, כל החברים שלי הופיעו ממקומות שונים מאחורי. אפילו סיירה איתם, נראית מודאגת. אני ממשיכה לרוץ. אני לא יכולה לעצור. אני לא רוצה שהם ינסו להבין. אני לא רוצה שהם ישכנעו אותי לעבוד על משהו. זה יכאב יותר מכל דבר אחר. אני חייבת לתת להם ללכת, להגן על הלהקה בכל מחיר, להיות ראויה לדם הבטא שזורם בעורקיי, להוכיח את עצמי כחברה נאמנה בלהקה, ולשים את עבודתי כלוחמת מעל הכל. אני לא יכולה להיות מוסח