בערך חודש אחרי תקרית המסעדה, סיירה משכה אותי לכיתה ריקה. היא הביטה סביב כדי לוודא שאנחנו לבד. "תדברי, או שאני הולכת לדלתא קייל וללונה אווה. ברור שהם יודעים יותר מכולנו. ראיתי את הסימנים על הגב שלך ויש לך יותר ויותר סימנים כחולים כל הזמן. את לא יכולה להגיד לי שזה רק מהאימונים. את לא חוטפת כל כך הרבה מכות רעות, את מהירה מדי בשביל זה. את מסתובבת בבית הספר הזה כמו חתלתולה עצבנית ופרנואידית, וזה לא את.