"תודה לך, מתאו," אני לוחשת, אבל אני יודעת שהוא שומע אותי. זה היה הלילה הראשון מזה זמן רב שבכיתי. מעולם לא בכיתי אחרי שהוכיתי על ידי קיילי וחברותיה, לא הייתי נותנת להן את הסיפוק ומעולם לא הייתי קרובה לאבי, אז מעולם לא היה קשר רגשי להרגיש עצובה בגללו. אבל מתאו. מתאו היה אובדן שלא ידעתי שכואב לי עד עכשיו כשקיבלתי הצצה למה שהיה לנו לפני שהוא התחיל להתמקד בתפקידיו כבטא הבא. נרדמתי בתקווה שהוא ואני נוכל