יצאתי החוצה, עליתי על הבמה וכל הבחורים הרימו את עיניהם מהטלפונים שלהם ופשוט בהו בי, קפואים בתנועותיהם. "כן!" סיירה קוראת. "זה צבע נהדר עלייך. הסתובבי, לאט, בבקשה." היא מסמנת בתנועת סיבוב עם האצבע שלה. "אני אוהבת את זה, אבל את לא נראית סופר נרגשת. הבאה!" היא אפילו לא היססה להמשיך הלאה. הייתי מרגישה רע על כך שלא אהבתי משהו שמישהו אחר השקיע כל כך הרבה זמן בעיצובו, גם אם לא היה להם מושג שדחיתי אותו. ל