למרבה המזל, אוליביה לא נפלה כי קלווין משך אותה ברגע האחרון. היא הבחינה באיתן עומד לא רחוק, אדיש. הוא לא היה מודאג ממצבה. אבל שוב, הוא אולי טעה לחשוב שמעשיה נועדו לעורר את רחמיו. לאור השנאה שלו כלפיה, היא לא ציפתה ממנו לדאוג. זה היה קלווין ששאל בדאגה, "גברת מילר, את בסדר?" "אני בסדר. זה כנראה סוכר נמוך בדם." אוליביה מיהרה להמציא תירוץ לפני שהלכה אחרי איתן. הגן היה מכוסה בלבן אחרי לילה של שלג. לא היה זכר למשרתות, אז אף אחד לא היה שם כדי לפנות את השלג. ההליכה הקצרה מהמכונית לבית גרמה לה להתנשף. אוליביה נלחמה ברוח ובשלג, והשתוקקה לחום שבתוך הבית. איתן עמד ליד הדלת עם חיוך זדוני על פניו. "אני חייב להודות לך. המשחק שלך השתפר." בעבר, כדי לשמור אותו לצידה, אוליביה השתמשה בכל הרעיונות, כולל בכי ואיומים, שלעולם לא חשבה שתזדקק להם. היא חשה את האירוניה בהערתו של איתן, אבל במקום להסביר את עצמה, היא צחקקה. "תודה." היא עקפה אותו בקרירות כדי להיכנס פנימה ומיד חשה טוב יותר, הודות לחום. היא הסירה את המעיל המרופד העבה, מזגה לעצמה כוס מים ונשענה בעדינות על הספה. "אז, את מתגרשת או לא?" "אני אגיד לך מתי אני מתגרשת. את תגורי כאן לעת עתה." היא ישבה שם עם מבט רגוע על פניה, משחקת עם הפונפונים התלויים על כובע הצמר שלה. "איתן, ביקשת גט ביום השביעי לאחר הלידה המוקדמת שלי. הדחיפות שלך תמיהה אותי במשך זמן מה, אבל סוף סוף הבנתי אחרי שנתקלתי בילד הזה שנראה כמוך. רצית לעזוב אותי בהקדם האפשרי כדי להקים משפחה עם מרינה." בקול רועד, אוליביה המשיכה, "במשך שנה אחת, עקשנית הנחתי בצד את הקרירות שלך ואת הבגידה שלך בכך שהזכרתי לעצמי כמה טוב התייחסת אליי בעבר. חשבתי שלשמור אישה זה רק שלב שאתה עובר ושאני תמיד אהיה אשתך. "אפילו חשבתי שבגדת בי כי לא הייתי מספיק טובה. אז, הייתי מוכנה להשתנות בשבילך, והייתי מוכנה להתעלם מהטעויות שלך. כשאני חושבת על זה עכשיו, הייתי אידיוטית מוחלטת. בזמן שנהנית מזמן משפחתי עם אישה אחרת והילדים שלך, חיכיתי לך נואשות בבית בודד. "לקח לי שנה לקבל את המציאות ואת הטיפשות שלי. לכן אני משחררת אותך. חפש את האושר שלך או התחל את המשפחה החדשה שלך; זה לא ענייני." אוליביה קמה והתקדמה לעברו בצעדים מגומגמים, דמעות זולגות על לחייה. היא עצרה מולו והתבוננה ברוגע שהפגין. הוא ישב זקוף וחסר הבעה, והיה לו הילה מרשימה סביבו, כאילו היה מורה מחמיר בכיתה שיתפרץ בזעם בכל רגע. בעבר, הוא שמר את הקרירות שלו רק כלפי זרים והתייחס אליה בעדינות. בלי שהיא שמה לב, היא הפכה לזרה עבורו. לא היה שום סיבה להיצמד אליו יותר. כשהיא מורידה את ראשה, אוליביה דיברה ביאוש נדיר, "אנחנו צריכים לשחרר אחד את השני. איך זה נשמע?" הוא חש קצת חרטה כששמע את הבקשה, והוא שם לב לתשישות בהבעתה, בדיוק כמו סכר מוצק שקרס לאחר שנים רבות של עמידה בפני המים הסוערים. הוא התפורר לחתיכות, התפרק ונעלם בשיטפונות. לוותר היה קל בהרבה מאשר לעמוד על שלך. אף אחד לא ידע כמה זמן היא עמדה באתגרים לפני שוויתרה על אמונתה. אוליביה צדקה, עם זאת. איתן רצה גט כנקמה וגם כדי להכשיר את מעמדם של ילדיו מחוץ לנישואין. איתן הופתע לגלות שהוא לא שמח כמו שציפה כשאוליביה ויתרה עליו אחרי שנה. "לוותר עלייך? חלום באספמיה! את תשארי כאן מהיום. תזכרי, את שלי לנצח!" הדמעות של אוליביה טפטפו על פניו של איתן, מה שגרם לו להיות מושפע מהעצב שלה. מתוסכל, הוא הוציא את הטלפון שלו והראה לה את התמונה של קית' באמבולנס. "אם תשארי איתו בקשר, המשפחה שלו תפגוש את אותו גורל בקרוב. אוליביה, עדיף שתשכחי מלחיות חיים חופשיים." "מנוול! היית צריך לבוא אליי! למה פגעת בקית'?" אוליביה רצתה לסטור לו, אבל הוא תפס את פרק ידה. עם מבט מרושע בעיניו, הוא נהם, "את בטח דואגת לו הרבה. אל תשכחי שאת עדיין גברת מילר כל עוד אנחנו לא גרושים." "אני…" לפני שאוליביה הספיקה לומר דבר, היא נאספה לזרועותיו של איתן. הוא היה מסונוור מכעס כשהוא השליך אותה על המיטה. למרבה המזל, היא נחתה על המיטה הרכה בעיצוב אישי שהזמינה ולא נפגעה. עם זאת, היא יכלה לראות כוכבים אחרי שטופלה בגסות. היא חשה ברע, התמוטטה על המיטה ובהתה בו בפחד. הוא שחרר את העניבה שלו בחוסר סבלנות, כאילו השתלטו עליו שדים. ואז, הוא בא אליה עם חיוך אכזרי. "ליב, היית איתו כמה ימים, לא היית? הוא התקרב אלייך?" הוא נשמע יותר סוטה כשהזכיר את הכינוי שלה, שהוא לא השתמש בו במשך זמן מה. צמרמורות הופיעו על עורה. איתן היה כמו חיה כבולה, מוכנה להשתחרר ולהתנפל עליה בכל רגע. היא הנידה בראשה והסבירה, "אנחנו רק חברים. מערכת היחסים שלנו לא מלוכלכת כמו שרמזת." "מלוכלכת? הא!" איתן צחקק וגרר את אוליביה ברגליים. היא נלחמה נגד הבחילות בגופה והתאמצה להשתחרר, אבל הם היו כמו דוד וגוליית. היא לא ידעה שאיתן לא ישן טוב במשך כמה ימים כי הוא חיפש אותה בכל מקום. מונע משנאה, הוא היה צריך נואשות לשחרר את רגשותיו המודחקים. הוא הסיר את נעליה וגרביה. אחרי שנה ללא יחסי מין ביניהם, הוא חש תשוקה בלתי נשלטת עולה בו, שהשתקפה בעיניו. אוליביה הכירה את המבט הזה היטב והתחננה אליו בקול רועד, "לא, איתן. אתה לא יכול…"