בוהה בדלת שנראתה סגורה לנצח, היא איבדה תקווה. לא משנה כמה פעמים נלכדה, הסוף תמיד היה זהה. בפעם האחרונה היא איבדה את התינוק שלה. האם זה יהיה תורה למות הפעם? היא נזכרה שאית'ן הגיע לחדרה באיחור של חצי שעה מהחדר של מרינה. חסרת אונים, היא דרשה לדעת, "למה בחרת להציל אותה?" "כי את יודעת לשחות." הדמעות שנצטברו בעיניה סוף סוף זלגו על לחייה כששמעה את תשובתו. היא הייתה אישה בהריון, לא בת אלמוות. כשנפלה למים,