הרוח נשבה בחוזקה וצננה את פניה. אוליביה קפאה עד לשד עצמותיה, אך היא התאמצה להתרומם והמשיכה לרדוף אחרי המכונית. היא העריכה יתר על המידה את מצבה הגופני הנוכחי ורצה רק כמה צעדים לפני שנפלה שוב ארצה. דלת המכונית נפתחה. היא ראתה זוג נעלי עור מבריקות וחרוצות עוצרות מולה. לאט, היא העבירה את מבטה מהנעליים מעלה במכנסיים עד שפגשה את מבטו הקר והמטריד של איתן. "איתן..." מלמלה אוליביה בחולשה. זוג ידיים עדינות הושטו לעברה. בטראנס, אוליביה חשבה שהיא תפסה הצצה אל הצעיר שהיא התאהבה בו עד מעל הראש לפני כל כך הרבה שנים. היא לא יכלה שלא למתוח אליו את ידיה. ברגע שידיהם נגעו זו בזו, איתן משך את ידו לאחור, כיבה את האור שבה לאחר שנתן לה תקוות שווא וגרם לה ליפול שוב. היא לא נפצעה קודם לכן, אך כשנפלה הפעם, היא חתכה את כפות ידיה על שברי הזכוכית שהיו על הקרקע. דם החל לטפטף מכפות ידיה לזרועותיה. צל חלף על פניו של איתן, אך הוא נשאר ללא תנועה. אוליביה הייתה המומה. אז, הוא היה ממהר איתה לבית החולים באמצע הלילה גם אם היה לה רק חתך על האצבע. היא זכרה את הרופא צוחק ואומר, "מזל שהוא הביא אותך לכאן בזמן. אחרת, הפצע שלך היה מחלים מעצמו." האיש שלפניה והאיש שבזיכרונותיה היו אותו אדם. היו לו אותן עיניים ואותו פנים. במבט לאחור, היא הבינה שהדאגה שהוא הפגין כלפיה בעבר לא נראתה בשום מקום, והוחלפה בגוון של אדישות קרה. בקול קר, איתן אמר, "אוליביה, את באמת חושבת שאני לא מכיר אותך? את יכולה בקלות לרוץ מייל ולעשות סלטה. את מצפה שאני אאמין שתפלי אחרי שרצת רק כמה צעדים?" הוא בהה בה, הלעג בעיניו היה כמו סכין שחותך אותה. אוליביה נשכה את שפתה וניסתה להסביר. "זה לא ככה. אני לא משקרת לך. אני קצת חלשה כי אני חולה—" איתן לא חיכה שהיא תסיים. הוא התכופף והטה את פניה כלפי מעלה כדי שתסתכל עליו. אצבעותיו המחוספסות ליטפו את שפתיה היבשות והסדוקות. "את באמת הבת של אבא שלך. שניכם יומרניים עד הקצה ותעשו הצגה מטופשת רק בשביל קצת כסף." המילים האלה צרבו יותר מהרוח הקרה, והן דקרו את ליבה שוב ושוב. היא הניפה את ידו מעל פניה. "אבא שלי הוא אדם ישר. הוא לעולם לא יעשה שום דבר כדי לפגוע באף אחד!" איתן לעג. הוא החליט שהוא לא רוצה יותר לדון בעניין הזה עם אוליביה ושלף צ'ק מארנקו במקום זאת. הוא כתב בפזיזות על הצ'ק, החזיק אותו בין שתי אצבעות והניח אותו מול אוליביה. "את רוצה את זה?" הוא שאל. חמישה מיליון דולר בהחלט לא היו סכום קטן. זה היה חוסך לאוליביה את כאב הראש של הבטחת כספים עבור חשבונות הטיפול הרפואי של אביה. עם זאת, היא לא לקחה את הצ'ק כי איתן לא יהיה כל כך נדיב כלפיה. "יש לי תנאי אחד, בכל זאת," הוסיף איתן ולחש באוזנה. "הכסף הזה כולו שלך אם תחזרי אחרי. ג'ף פורדהאם הוא חרא." המבט על פניה של אוליביה השתנה מיד, וידה נורתה בניסיון לסטור לו על פניו. איתן עצר אותה על ידי תפיסת פרק ידה, וכשאוליביה נאבקה בו, היא השאירה טביעת יד מדממת על חולצתו. אחיזתו של איתן בה התהדקה, וטון הדיבור שלו הפך קשה יותר. "אה? את לא רוצה לעשות את זה? הוא יצטרך למות בבית החולים אז. כבר בחרתי לו מקום קבורה בכל מקרה." דמעות זלגו על פניה של אוליביה כשהיא שאלה, "למה הפכת להיות כזה?" האיש שנשבע פעם להגן עליה ולטפח אותה למשך שארית חייה נעלם מזמן, והוחלף באדם חסר רחמים שמצא שמחה בלגרום לה להתמוטט בדמעות. האור העמום מפנס הרחוב הסמוך האיר את פניו, והדגיש עוד יותר את מורת הרוח וחוסר הסבלנות שלו. "אז את לא הולכת להגיד את זה, נכון?" הוא שחרר את אחיזתו בה וקרע לאט את הצ'ק לפיסות. אוליביה מיהרה קדימה כדי לעצור אותו, אך הוא דחף אותה הצידה ואמר לה בנימה ריקה מרגשות, "נתתי לך הזדמנות." פיסות הנייר נפלו מידיו, בדיוק כמו התקווה שהייתה לה כלפיו. "לא! אל!" במגושמות, אוליביה מיהרה להרים אותם כשהדמעות שלה המשיכו לזרום. היא נראתה כמו ילדה שאיבדה את כל מה שהיא העריכה, חרדה וחסרת אונים. איתן הסתובב כדי לעזוב, וברגע שהוא עמד להיכנס למכונית שלו, הוא שמע חבטה. הוא הסתובב וראה את דמותה שוכבת מחוסרת הכרה על הקרקע. לקלווין, הנהג, היה מבט חרד על פניו כשהוא שאל, "אדון מילר, גברת מילר התעלפה. האם עלינו לשלוח אותה לבית החולים?" מבטו של איתן היה מטריד כשהוא הסתכל על קלווין. "אתה מודאג לגביה?" קלווין היה מבולבל. הוא עבד עבור איתן במשך זמן רב. זה היה ברור כשמש שאדון מילר היה מאוהב עד מעל הראש בגברת מילר בעבר, אבל כל האישיות שלו נראתה כאילו השתנתה לאחר שהלך לזהות את גופת אחותו. אף על פי כן, זה היה עניין משפחתי של מעסיקו, אז הוא לא העז לחקור הלאה. הוא פשוט נסע משם. המכונית נסעה רחוק יותר ויותר. איתן הסתכל על אוליביה דרך המראה האחורית וגילה שהיא עדיין לא קמה. המבט של הבוז על פניו העמיק. כנראה, המשחק שלה השתפר תוך כמה ימים בלבד. למרות שנתן לה לחיות חיים מוגנים, ג'ף גרם לאוליביה להשתתף בתוכניות כושר שונות מאז שהייתה צעירה כדי למנוע ממנה להיות מטרה לבריונות. הייתה לה חגורה שחורה בטאקוונדו והיא הייתה מומחית בהגנה עצמית. לא היה סיכוי שמישהו כושר ובריא כמוה יתעלף כל כך לעתים קרובות כמו זה. לדעתו, אוליביה העלתה הצגה בשביל כסף. כשהמחשבה הזו חלפה בראשו, הוא הסיט את מבטו מהמראה האחורית, וסירב להקדיש לה מבט נוסף. כשראה את המכונית של איתן נעלמת בהדרגה, קית' סוף סוף הגיע לצדה של אוליביה. כשאוליביה התעוררה שוב, היא מצאה את עצמה בחדר שהיא עזבה לא מזמן. מחט הייתה תקועה בגב ידה, והנוזל תוך ורידי חלחל לתוכה לאט. ידה השמאלית הייתה חבושה. היא הסתכלה על השעון שתלוי על הקיר וראתה שהשעה כבר שלוש לפנות בוקר. לפני שהיא יכלה להגיב, היא שמעה את קית' אומר בקול עדין. "מצטער. עקבתי אחרייך כי חשבתי שתעשי משהו טיפשי." כשראה שאוליביה רוצה להתיישב מהמיטה, קית' מיהר לעזרתה על ידי הנחת כרית מאחוריה. אחר כך הוא נתן לה קצת מים. לבסוף היא פתחה את פיה לדבר. "האם היית עד לכל מה שקרה?" "אני מצטער. לא הייתה לי כוונה." קית' היה כה רציני וכנה, בעוד שאיתן היה ההפך המוחלט ממנו. "זה בסדר. אני אשתו. אין מה להסתיר, בכל מקרה." הבעתו של קית' נראתה קפואה לשנייה. אוליביה הבחינה בכך וחייכה במרירות. "נכון. כולם חושבים שמרינה היא הארוסה שלו עכשיו. זה לא משנה אם אתה לא מאמין—" "לא. אני מאמין לך. אני מזהה את העיצוב של טבעת הנישואין שלך. זה היה מהדורה מוגבלת של SL. זה הזוג היחיד שקיים. המגזינים הזכירו שהבוס של SL עיצב אותה במיוחד עבור אשתו. ואני יודע שאיתן מילר הוא זה שעומד מאחורי SL." אז, קית' חשד שאוליביה ואיתן ביחד, אבל הוא דחה את הרעיון לאחר ששמע את הרכילות בין איתן למרינה. איתן כמעט ולא הגיע לבית החולים אחרי זה גם כן. אוליביה נגעה בתת מודע במקום שבו היא בדרך כלל ענדה את הטבעת שלה. אצבעה הייתה חשופה עכשיו, והעור במקום שבו הייתה הטבעת היה קצת בהיר יותר משאר ידה—כאילו זה מזכיר לה את הנישואין המגוחכים שלה. "זה לא משנה אם אני אשתו. אנחנו מתגרשים מחר בתשע." "הוא יודע על המצב שלך?" "אין לו את הזכות לדעת על זה."