ארנולד לאוסון. שמיעת השם הזה שוב שלחה גל של שנאה דרך פלישיה. היא לא יכלה לשכוח את הדרך הקרה והנחרצת שבה הוא שלח אותה לכלא בחייה הקודמים. גם לא יכלה לנער את הזיכרון שלו מביט עליה מלמעלה, מגואלת בדם ובקושי בחיים, שופט אותה מלמעלה. היא אפילו לא רצתה להסתכל עליו. פלישיה צעדה החוצה בדיוק כשיוג'ין הגיע עם המכונית. בלי היסוס, היא נכנסה פנימה. "סע," היא ציוותה. עם זאת, יוג'ין התניע את הרכב. באותו רגע, ארנולד הגיע לבית משפחת פולר במכוניתו שלו. כאשר כלי הרכב שלהם חלפו זה על פני זה, הוא הציץ החוצה כבדרך אגב, מסונוור לרגע מאור הבוקר. באותו רגע קצר, הוא הבחין בפרופיל מושלם - יופי קר, בולט, מרוחק - לפני שהוא נעלם. ארנולד יצא ממכוניתו והסתובב להביט לאחור, אך לפני שהצליח לראות בבירור, הוא שמע את קולה העליז של קיילה מאחוריו. "ארני!" ארנולד הסתובב, הבעתו מתרככת בחיוך שהפך את פניו הנאותים ממילא ליפים עוד יותר. הוא הושיט יד, וסתר בחיבה את שערה של קיילה. קיילה הסמיקה, עמדה לומר משהו כשארנולד הביט לעבר קצה הכביש ושאל, "האם זו הבת שאדון וגברת פולר בדיוק החזירו?" קיילה קפאה, דרוכה לפתע. לא משנה כמה לא רצתה להודות, פלישיה הייתה יפהפייה ללא ספק. רק לעמוד שם, היא משכה ללא מאמץ את תשומת הלב של כולם. קיילה נשכה את שפתיה, וחקרה בזהירות, "ארני, פגשת אותה? מה אתה חושב?" "מה אני יכול לחשוב?" ארנולד צחקק, מציק לה בנימה הרגילה שלו. "אני רק מודאג שאת, הפנינה היקרה שלי, תזכי לפחות פינוק. לא הייתי רוצה לראות אותך בוכה כי תצטרכי אותי לנחם אותך." "ארני!" קיילה רגעה ברגלה, אבל בליבה, היא נרגעה. יש אנשים שפשוט אי אפשר להחליף אותם. ... ברגע שמכונית היוקרה התרחקה מבית משפחת פולר, יוג'ין הביט בפלישיה במראה האחורית ושאל בכבוד, "לאן תרצי לנסוע, גברת פולר?" "למרכז הרפואי הרמוניה," היא ענתה. המרכז הרפואי הרמוניה היה המרכז הרפואי הגדול והיוקרתי ביותר בחוז'נד, ביתם של רופאים מסורתיים רבים ברמת מומחה. אנשים נהרו לשם כדי לקבל ייעוץ רפואי. יוג'ין שאל באופן אינסטינקטיבי, "את מרגישה לא טוב, גברת פולר?" "לא," אמרה פלישיה בכנות. "אני הולכת לעבוד." לעבוד? יוג'ין נדהם, חש תערובת של הפתעה ואהדה. פלישיה הייתה שונה. היא בדיוק הוחזרה למשפחת פולר. בהתחשב ברקע המשפחתי הקודם שלה, בטח היו לה לא מעט סבלים. הוא הציע בחביבות, "עכשיו כשחזרת הביתה, את יכולה להתפטר מהעבודה שלך. את לא צריכה לעבוד כל כך קשה." פלישיה הנידה בראשה וענתה באדישות, "מה שאחרים נותנים, הם יכולים לקחת. אני יכולה לסמוך רק על מה שיש לי." אז מה אם היא חזרה למשפחת פולר? הם השליכו אותה קודם כשהתאים להם. רק הידע, הכישורים והתרופות שהיא למדה באמת אפשרו לה לעמוד על שתי רגליה. יוג'ין פתח את פיו כדי לומר משהו אחר, אבל עד מהרה הם נתקלו בפקק תנועה. מכוניות רבות נתקעו, ונראה שהתרחשה תאונה קשה קדימה - פלישיה יכלה לשמוע חלשות מישהו צועק לאמבולנס. "אני אלך להסתכל," היא אמרה, ויצאה מהמכונית. היא ניווטה דרך התנועה הסואנת והגיעה למקום התאונה. שתי מכוניות התנגשו, ולמרות שלא נראה חמור מדי, אחד הנוסעים - קשיש חלש - היה במצוקה, שוכב על הקרקע עם פנים סמוקות, נאבק בבירור לנשום. פלישיה הייתה המומה לראות את התרחיש הזה מתרחש כל כך מהר. הקשיש היה סבו של ארנולד, ראש משפחת לאוסון הנוכחי. בחייה הקודמים, לאחר שהצילה אותו, הוא חיבב אותה והתעקש לקשור אותה לארנולד כאשר משפחות פולר ולאוסון שקלו ברית נישואין. בגלל זה, ארנולד החל לתעב אותה, משוכנע שהיא תזמנה הכל לטובתה. עם זאת, פלישיה זכרה בבירור שהתקרית הזו הייתה אמורה לקרות אחרי המסיבה, ובגלל הרעלה - לא תאונת דרכים - היא הצילה אותו. הכל קרה מוקדם מדי. כאילו גלגלי הגורל הסתובבו, מזכירים לה שלא משנה כמה תנסה לשנות דברים, היא לא תוכל לברוח מגורלה הקבוע מראש! כשפלישיה עמדה קפואה, רולס רויס שחורה נאלצה לעצור בפתאומיות כשהנתיב היה עמוס בתנועה. "הכביש חסום קדימה, מר ראסל," אמר הנהג בזהירות. לשמע הקול, סטפן, שנח בעיניים עצומות במושב האחורי, פקח אותן. ריסיו הכהים הטילו צל קל על תווי פניו החדים והמפוסלים, מה שהקשה על קריאת הבעתו, אבל נוכחותו הייתה מרשימה. "ממ," הוא ענה בקצרה, ולא אמר דבר נוסף. הנהג נאנח לרווחה. לצדו, מייק הציג הזמנה מוזהבת בידו והתבדח, "יש לך את ההזמנה, סטפן! אתה לא צריך יותר להתגנב לבית משפחת פולר." ארנולד הרים גבה, ולקח את ההזמנה מידיו של מייק. הוא לא התעניין בפרטים האחרים, אבל שתי מילים משכו את תשומת ליבו - פלישיה פולר. אז זה היה שמה של היורשת האמיתית. מייק, שהתעודד מהרגע, הוסיף, "באמת, בנוסף לעיניים היפות שלה, היא די יפה, במיוחד הפנים האלה שלה. וואו, מאוד מקסימה!" ארנולד סגר את ההזמנה והשליך אותה הצידה. מבטו נדד אל מחוץ לחלון. "מייק, זה נראה כמו המכונית של מר לאוסון הבכיר." "מה?" ליבו של מייק צנח. הוא מיד הסתובב להסתכל והבין שהמכונית המעורבת בהתנגשות שייכת למתיו לאוסון. בזמן שנהנה מהרכילות, הוא גילה לפתע שהמשפחה שלו בצרות. בלי לחשוב פעמיים, מייק צעק וקפץ מהמכונית, אבל הוא נעצר על ידי אחיזתו האיתנה של ארנולד. "למה אתה עוצר אותי? אני צריך להציל אותו!" הוא קרא, כשהפאניקה עולה. כשראה את חברו כמעט מאבד את זה, ארנולד הצביע לעבר מקום התאונה. יוצאת מהקהל הייתה לא אחרת מאשר פלישיה, אותה אישה שהוא בדיוק שיבח על יופייה.