עבר שבוע מאז שנוח עזב ואני לא מצליחה למצוא דפוס לחיות את החיים בלעדיו. זה הזמן הכי ארוך שהיינו מופרדים ואני לא מתביישת להגיד שאני לא מתמודדת עם זה טוב.
נוח הוא העוגן שלי ובלעדיו אני מרגישה קצת אבודה. כאילו אני סתם נסחפת בחיים כמו שברי ספינה בים. כל יום אני מחכה בכיליון עיניים לשיחות שלו כי זה מה ששומר עלי רגועה. השיחות האלה והקול המתוק שלו משאירים אותי מקורקעת.
לא שמעתי מרואן מאז אותו יום בשדה התע
















