"לספר לך מה?" "הכל... קרן התקווה והעובדה שאתה לא סובל מכסף. למה נתת לכולנו לזלזל בך?" היא נוחרת לפני שהיא מסתובבת כדי להביט בי במלואו. "ומתי הייתי אמורה לספר לך? בקושי רצית להיות איתי ואפילו היית עושה מאמצים רבים כדי לוודא שלא נהיה ביחד הרבה זמן." אני בוהה בה. מסתכל עמוק לתוך עיניה החומות. היה בהן משהו חדש. משהו שלא היה שם קודם. היה גם משהו חסר. היא ממשיכה כשהיא מביטה החוצה, לכיוון הגינה. "חוץ מזה