מבט אל פניו הזועמות של רואן גורם לי להתחרט שפתחתי את הדלת. לפני שאני מספיקה להגיב, הוא דוחף אותי פנימה ואז סוגר את הדלת. הוא ממשיך לדחוף עד שאנחנו עוצרים בחלל שבין מבואת הכניסה, המטבח וחדר המגורים. "מה לעזאזל לא בסדר איתך?" רואן רועם, מה שגורם לי לרעוד מזעמו. "מה?" "חשבת שאמה לא תספר לי? או שחשבת שאני לא אשים לב לסימן כף היד שנשאר על לחיה ממך?" הוא מתחיל לפסוע הלוך ושוב. מילותיו מחלחלות ואני מבינה