אני פוקחת את עיניי ומוצאת את עצמי בסלון, ידי קשורות לגב הכיסא.
"אהה, את ערה. תהיתי כמה זמן ייקח לך להתעורר, אחרי הכל, אני מעדיף שהקורבנות שלי יהיו בהכרה כשאני הורג אותם," קולו של האיש שולח צמרמורות לאורך עמוד השדרה שלי.
הוא מעגל את הפינה ואני זוכה לראות אותו. לפחות חלקים ממנו, כי פניו היו מכוסות. הוא היה איש גדול וחסון. רק הידיים שלו נראו כאילו הן יכולות למעוך ראש של אדם. הוא שידר סכנה, ולא בגלל ש
















